דבר אלוהים | הנתיב... (7)

כנסיית האל הכול יכול | דבר אלוהים | הנתיב... (7)

כולנו יכולים לראות בחוויותינו המעשיות שיש פעמים רבות שבהן אלוהים פילס לנו נתיב באופן אישי כדי נוכל לפסוע בנתיב יציב ומציאותי יותר. הסיבה לכך היא שהנתיב הזה הוא הנתיב שאלוהים פילס לנו מאז ראשית הזמן ואשר הועבר אל הדור שלנו אחרי עשרות אלפי שנים. על כן, אנחנו יורשים את מקומם של אבותינו, שלא צעדו בנתיב עד לסופו. אנחנו אלה שאלוהים בחר בהם לצעוד בישורת האחרונה של המסלול הזה. לפיכך, הנתיב הזה הוכן במיוחד בשבילנו, ובין אם נקבל ברכות או נסבול ביש מזל, איש לא יכול לצעוד בנתיב הזה. אני מוסיף לכך את התובנה שלי עצמי: אל תתכננו לברוח לכל מקום אחר או למצוא מסלול אחר, בכמיהה למעמד, או בהכנה למלכות משלכם. אלה רק אשליות. אם יש לכם דעה קדומה מסוימת לגבי המילים האלה, אני מציע לכם שלא להתבלבל. מוטב שתהרהרו בהן לעומק – אל תנסו להיות חכמים מדי, ואל תיכשלו בהבדלה בין טוב ורע. כשתוכניתו של אלוהים תתגשם, אתם תתחרטו על כך. במילים אחרות, כשמלכותו של אלוהים תבוא, הוא ירסק לרסיסים את הלאומים על פני האדמה, ובשלב הזה, אתם תראו שגם התוכניות שלכם הושמדו, ושאלה שחוו ייסורים הם אלה שמנותצים. בשלב הזה, אלוהים יגלה לחלוטין את טבעו. אני מניח שעליי לספר לכם על כך מכיוון שאני מודע היטב לעניין הזה, כדי שבעתיד לא תתלוננו לגביי. אלוהים קבע את עצם העובדה שהיינו מסוגלים לצעוד בנתיב הזה עד היום, ולכן אני לא חושב שאתם מיוחדים או שאין לכם מזל – אף אחד לא רשאי לטעון טענות בנוגע לעבודתו הנוכחית של אלוהים פן תיקרעו לגזרים. אור בא אליי באמצעות עבודתו של אלוהים, ויהיה אשר יהיה, אלוהים ישלים את קבוצת בני האדם הזו, ועבודתו לא יכולה להשתנות לעולם – הוא עתיד להביא את בני האדם האלה אל סוף דרכם ולהשלים את עבודתו על פני האדמה. זה דבר שכולנו צריכים להבין. רוב בני האדם מביטים קדימה ללא-הרף ולא יודעים שובע. הם כולם לא מבינם את כוונתו החרדה הנוכחית של אלוהים, ולכן הם כולם חשבו על בריחה. הם תמיד רוצים לצאת אל הערבה ולתעות כסוס פרא שהשתחרר מהרסן, אך נדיר שיש בני אדם שרוצים להשתקע בארץ כנען הטובה כדי לחפש את אורח החיים האנושי – מדוע הם לא חושבים ליהנות, בהיותם בארץ זבת חלב ודבש? למען הכנות, מחוץ לארץ כנען הטובה, הכל ערבה פרועה. אפילו לאחר שבני האדם מגיעים למקום של מנוחה, הם לא מסוגלים לעמוד בחובתם. האין הם פשוט פרוצים? אם איבדתם את ההזדמנות לכך שאלוהים יהפוך אתכם למושלמים בסביבה הזו, זה יהיה שבגינו תכו על חטא כל ימיכם. אתם תחושו חרטה לאין ערוך. סופכם יהיה כמו משה, שרק הביט בארץ כנען מבחוץ אך לא היה מסוגל ליהנות ממנה, הידק את אגרופיו הריקים ומת מלא בחרטה. האם אתם לא חושבים שזה מביש? האם אתם לא חושבים שלעג מהזולת הוא דבר מביך? האם אתם מוכנים שישפילו אתכם? האם אין לכם לב לחתור להצליח? האם אתם לא מוכנים להיות בני אדם מכובדים וישרים שאלוהים יהפוך אותם למושלמים? האם באמת אין לכם שום נחישות? אתם לא מוכנים לצעוד בנתיבים האחרים, אך אתם גם לא מוכנים לצעוד בנתיב שאלוהים הועיד לכם? האם אתם מעזים לפעול במנוגד לרצון שמיים? בלי קשר לאיכות כישוריכם, האם אתם יכולים לפגוע בשמיים באמת? אני מאמין שמוטב שנכיר את עצמנו היטב – אפילו חלק קטן מדבר האל יכול לשנות את השמיים והארץ, ולכן מהו אדם קטן וצנום בעיניו של אלוהים?

קול של אלוהים | הנתיב... (6)

ברק ממזרח | קול של אלוהים | הנתיב... (6)

הגענו עד הלום בזכות עבודתו של אלוהים. על כן, כולנו הניצולים של תוכנית הניהול של אלוהים, והעובדה שאלוהים הצליח לשמר אותנו עד היום נובעת מכך שאלוהים רומם אותנו גבוה. על פי תוכניתו של אלוהים, יש להחריב את ארצו של התנין הגדול האדום כאש, אך אני חושב שאולי הוא יצר תוכנית אחרת, או שהוא רוצה לבצע חלק נוסף של עבודתו. על כן, עד היום, לא הצלחתי להסביר זאת בבירור – נדמה שזו חידה בלתי פתורה. אולם בסך הכל, אלוהים הועיד מראש את הקבוצה הזו שלנו, ואני ממשיך להאמין שיש לאלוהים עוד עבודה בנו. מי ייתן וכולנו נפציר בשמיים כך: "מי ייתן ורצונך יוגשם, ומי ייתן ושוב תופיע בפנינו ולא תסתיר את עצמך, כדי שנוכל לראות את כבודך ואת ארשת פניך ביתר בירור." אני תמיד מרגיש שהנתיב שאלוהים מכוון אותנו עליו לא נע בקו ישר למעלה, אלא שהוא דרך מפותלת ומלאה במהמורות, ואלוהים אומר שככל שהנתיב הוא יותר דרך חתחתים, כך הוא יכול לחשוף יותר את הלב האוהב שלנו, אך אף אחד מאיתנו לא יכול לפלס נתיב כזה. בחוויותיי, צעדתי לאורך נתיבים שהיו דרך לא דרך ודרך חתחתים, וסבלתי כאב אדיר. היו זמנים שבהם הייתי כה מוכה צער עד שרציתי לפרוץ בבכי, אך צעדתי בנתיב הזה עד היום. אני חושב שזה הנתיב שאלוהים סולל, ולכן אני סובל את הייסורים של כל הכאב וממשיך לצעוד. זאת משום שזה מה שאלוהים הועיד מראש, ולכן מי יכול להימלט מכך? אני לא מבקש לקבל שום ברכה. כל מה שאני מבקש הוא להיות מסוגל לצעוד בנתיב שעליי לצעוד בו לפי רצונו של אלוהים. אני לא שואף לחקות אחרים, או לצעוד בנתיב שהם צועדים בו – אני רק שואף להגשים את המחויבות שלי לצעוד עד הסוף בנתיב שהועד לי מראש. אני לא מבקש את עזרת הזולת. למען האמת, אני גם לא יכול לעזור לאף אחד. נדמה שאני רגיש עד מאוד מהבחינה הזו. אני לא יודע מה אחרים חושבים. הסיבה לכך היא שתמיד האמנתי שאלוהים הוא זה שקובע כמה על כל אדם לסבול וכמה עליו לצעוד בנתיבו, ושאף אחד לא יכול לעזור לאף אחד אחר באמת. ייתכן שחלק מאחינו ואחיותינו הנלהבים יאמרו שחסרה לי אהבה. אולם זה פשוט מה שאני חושב. בני האדם צועדים בנתיבם בהסתמך על הכוונתו של אלוהים, ואני חושב שרוב אחיי ואחיותיי יבינו את לבי. אני מקווה גם שאלוהים יספק לנו הרבה יותר נאורות בהיבט הזה, כדי שהאהבה שלנו תוכל להפוך לטהורה יותר וכדי שחברותנו תוכל להפוך ליקרה יותר. מי ייתן ולא נתבלבל בעניין הזה, אלא שהדבר רק יתבהר לנו, כדי שהקשרים הבין-אישיים שלנו יוכלו להתבסס על סמך מנהיגותו של אלוהים.

דבר אלוהים | הנתיב... (5)

הברק ממזרח | דבר אלוהים | הנתיב... (5)

פעם, אף אחד לא הכיר את רוח הקודש, ובפרט, אף אחד לא ידע מה נתיבה של רוח הקודש. זו הסיבה לכך שבני האדם תמיד השטתו בפני אלוהים. אפשר לומר שכמעט כל בני האדם שמאמינים באלוהים לא מכירים את רוח האל, אלא שיש להם אמונה מבולבלת שכזו. ניכר מכך שבני האדם לא מבינים את אלוהים, ועל אף שהם אומרים שהם מאמינים בו, באופן מהותי, על סמך מעשיהם, הם מאמינים בעצמם ולא באלוהים. מהניסיון האישי שלי בפועל, אני רואה שאלוהים עד לאלוהים כבשר ודם, ומהחוץ, כל בני האדם נאלצים להכיר בעדותו, ובקושי אפשר לומר שהם מאמינים שרוח האל לגמרי חפה משגיאות. יחד עם זאת, אני אומר שמה שבני האדם מאמינים בו הוא לא האדם הזה, ובפרט, הוא לא רוח האל, אלא שהם מאמינים בתחושה שלהם עצמם. האין זו רק אמונה עצמית? כל המילים האלה שאני אומר הן נכונות. זה לא רק תיוג של בני האדם, אלא שאני צריך להבהיר דבר אחד – עצם העובדה שבני האדם יכולים להגיע ליום הזה, בין שיש להם בהירות או שהם מבולבלים, נובעת מעבודתה של רוח הקודש, ואינה דבר שבני אנוש יכולים להכתיב. זו דוגמה למה שהזכרתי בעבר בנוגע לכך שרוח הקודש מאלצת את בני האדם להאמין. זה אופן עבודתה של רוח הקודש, וזה נתיב אחד שבו רוח הקודש פועלת. בלי קשר לשאלה במי מבני האדם מאמינים באופן מאותי, רוח הקודש כופה על בני האדם תחושה מסוימת כדי שהם יאמינו באל שבלבם שלהם. האין זה סוג האמונה שיש לכם? האם אתם לא מרגישים שאמונתכם באלוהים היא דבר משונה? האם אתם לא חושבים שמשונה שאתם לא מסוגלים להימלט מהזרם שלו? האם לא השקעתם כל מאמץ בהרהור בכך? האין זה האות והמופת הגדולים ביותר? אפילו אם היה לכם הדחף להימלט פעמים רבות, תמיד יש כוח חיים אדיר שמושך אותך וגורם לכם להסתייג מעזיבה. ובכל פעם שאתם נתקלים בזה, תמיד יש לכם דמעות בגרון ואתם בוכים, ואתם לא יודעים מה לעשות. יש כאלה מבינכם שמנסים לעזוב, אך כשאתם מנסים ללכת, נדמה שיש סכין בלבכם, ושרוח רפאים לוקחת מכם את נפשכם על פני האדמה, כך שלבכם לא מוצא מנוח ושלווה. לאחר מכן, אין לכם ברירה אלא לאזור עוז ולחזור אל אלוהים... האם לא חוויתם את החוויה הזו? אני חושב שהאחים והאחיות הצעירים שמסוגלים לפתוח את לבם יאמרו: "כן! היו לי כל כך הרבה חוויות כאלה. אני כל כך מתבייש לחשוב עליהן!" בחיי היום-יום שלי עצמי, אני תמיד שמח לראות באחים והאחיות הצעירים ידידים קרובים, משום שהם מלאים בתמימות – הם טהורים וכה חביבים. נדמה שהם בני הלוויה האישיים שלי. זו הסיבה לכך שאני תמיד מחפש הזדמנות לקבץ את כל ידידיי הקרובים כדי לדבר על האידיאלים והתוכניות שלנו. מי ייתן ורצונו של אלוהים יתגשם בנו, כדי שכולנו נהיה כמו בשר ודם, ללא מחסומים וללא פערים. מי ייתן וכולנו נתפלל לאלוהים: "הו אלוהים! אם זה רצונך, אנחנו מתחננים בפניך שתספק לנו סביבה ראויה כדי שכולנו נוכל לממש את משאלות לבך. מי ייתן ותהיה רחום עם אלה מאיתנו שצעירים וחסרים היגיון, כדי שנוכל להתאמץ בכל טיפת כוח שיש בלבנו!" אני מאמין שאין ספק שזהו רצונו של אלוהים, משום שלפני זמן רב, הפצרתי בפני אלוהים כך: "אבי! אנחנו, על פני האדמה, קוראים אליך כל הזמן, ואנחנו מקווים שרצונך יתגשם בקרוב על פני האדמה. אני מוכן לחפש את רצונך. מי ייתן ותעשה את מה שאתה רוצה לעשות, ושתשלים את מה שהטלת עליי לעשות בהקדם האפשרי. כל עוד ניתן יהיה להגשים את רצונך בהקדם האפשרי, אני אפילו מוכן שתפתח נתיב חדש למעננו. תקוותי היחידה היא שעבודתך תוכל להסתיים בקרוב. אני מאמין שאף כלל לא יכול לעצור מבעדך!" זו העבודה שאלוהים עושה כעת. האם לא ראיתם את הנתיב שרוח הקודש צועדת בו? כשאני נתקל באחים ואחיות מבוגרים יותר, תמיד יש הרגשה של דיכוי שאני לא יכול לזהות בדיוק. רק כשאני איתם, אני רואה שהם מדיפים צחנה של החברה, ושהתפיסות הדתיות שלהם, הניסיון שלהם בהתמודדות עם דברים, אופן הדיבור שלהם, המילים שהם משתמשים בהן וכו' כולם מרתיחים. נדמה שהם מלאים בחוכמה, ואני תמיד שומר מהם מרחק, משום שבאופן אישי, תורת החיים שלי לקויה מאוד. כשאני איתם, אני תמיד ברגיש מותש ותשוש, ולפעמים המצב מחמיר עד כדי כך, ונהיה כה מדכא, עד שאני מתקשה לנשום. על כן, ברגעי המשבר האלה, אלוהים נותן לי את דרך המילוט הטובה ביותר. אולי זו תפיסה שגויה שלי עצמי. אכפת לי רק ממה שמועיל לאלוהים. הגשמת רצונו של אלוהים היא הדבר החשוב ביותר. אני מתרחק כמה שיותר מבני האדם האלה, ואם אלוהים דורש ממני לטפל בהם, אני נשמע לו. העניין הוא ממש לא שהם מתועבים, אלא ש"חוכמתם", תפיסותיהם ותורות חייהם מרגיזות מדי. אני כאן כדי להשלים אתה מה שאלוהים הטיל עליי לעשות, ולא כדי ללמוד מחוויותיהם בטיפול בעניינים. אני זוכר שאלוהים פעם אמר לי את הדברים הבאים: "על פני האדמה, חפש את רצונו של האב והשלם את מה שהוא הטיל עליך לעשות. כל השאר לא רלוונטי עבורך." כשאני חושב על כך, אני מרגיש מעט שלווה. הסיבה לכך היא שאני תמיד מרגיש שהעניינים הארציים יותר מדי מורכבים, ושאני לא יכול להבין אותם – אני אף פעם לא יודע מה לעשות. על כן, אני לא יודע כמה פעמים הייתי כל כך מוטרד מכך ושנאתי את האנושות – מדוע בני האדם כל כך מורכבים? מה הבעיה להיות קצת יותר פשוט? מה הטעם בניסיון להיות חכמים? כשאני מטפל בבני האדם, ברוב המקרים, אני עושה זאת על סמך המשימה שאלוהים הטיל עליי, ואפילו שהיו פעמים ספורות שבהן לא כך היה הדבר, מי יכול לדעת בכלל מה נסתר בלבי?

המשיח מביא את הדרך אל המנוחה | רק אלו שניטהרו יבואו אל המנוחה הסופית

הברק ממזרח | המשיח מביא את הדרך אל המנוחה | רק אלו שניטהרו יבואו אל המנוחה הסופית

I האנושות של העתיד, למרות שהשתלשלה מאדם וחוה, לא תחיה עוד בתחומו של השטן, אלא גזע של מי שהושע וטוהר. זו אנושות שנשפטה והתייסרה, זו  אנושות שהתקדשה. הם שונים מהזן הקדום, הזן של אדם וחווה, הם שונים כמעט כמו זן חדש חדש לגמרי. הם נבחרים מבין אלה שהושחתו, עומדים איתן במשפט הסופי, מי שיישאר למנוחה הסופית עם אלוהים.

II רק מי שיעמוד איתן במשפט ובייסורי אחרית הימים, במלאכת הטיהור הסופית,‎‎ יתקבלו למנוחה האחרונה עם האל. זו אנושות שנשפטה והתייסרה, זו  אנושות שהתקדשה. הם שונים מהזן הקדום, הזן של אדם וחווה, הם שונים כמעט כמו זן חדש חדש לגמרי. הם נבחרים מבין אלה שהושחתו, עומדים איתן במשפט הסופי, מי שיישאר למנוחה הסופית עם אלוהים.

III הם שונים מהזן הקדום, הזן של אדם וחווה, הם שונים כמעט כמו זן חדש חדש לגמרי. באמצעות מלאכת הטיהור הסופית הם נמלטים מאחיזתו של השטן והאל זוכה בהם. הם יבואו למנוחה הסופית. הם יבואו למנוחה הסופית.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

עוד

ישועת האל הכול יכול

הממתין לשובו של ישוע האדון

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים

קול של אלוהים | הנתיב... (4)

הברק ממזרח | קול של אלוהים | הנתיב... (4)

העובדה שבני האדם מסוגלים לגלות את חביבותו של אלוהים ולחפש את הדרך לאהוב את אלוהים בעידן הזה, והעובדה שהם מוכנים לקבל את ההדרכה של המלכות היום – כל הדברים האלה נובעים מחסדו של אלוהים, ויתרה מזאת, הם נובעים מכך שאלוהים מרומם את האנושות. בכל פעם שאני חושב על כך, יש לי תחושה עזה של חביבותו של אלוהים. אלוהים אוהב אותנו באמת. אחרת, מי היה מסוגל לגלות את חביבותו? רק מכך אני רואה שאלוהים עצמו עושה את כל העבודה הזו ושאלוהים מכוון ומנחה את בני האדם. אני מודה לאלוהים על כך, ואני מבקש מאחיי ואחיותיי להצטרף אליי באמירת דברי הלל לאלוהים: "כל הכבוד לכך, האל העליון עצמו! מי ייתן וכבודך יתגבר ויתגלה באלה מביננו שאותם בחרת ושבהם זכית." זכיתי בנאורות מאלוהים – לפני העידנים, אלוהים כבר הועיד אותנו מראש ורצה לזכות בנו באחרית הימים, ולכן הגרימה לכל הדברים בתבל לראות את כבודו של אלוהים נעשית לגמרי דרכנו. לפיכך, אנחנו ההתממשות של ששת אלפי שנים של תוכנית הניהול שלנו. אנחנו האותות והמופתים של עבודתו של אלוהים בתבל כולה. רק עתה גיליתי כמה אלוהים באמת אוהב אותנו, ושהעבודה שהוא עושה בנו והדברים שהוא אומר כולם מתעלים על עידני העבר פי מיליון. אפילו בישראל ובפטרוס, אלוהים מעולם לא עשה כל כך הרבה עבודה כה רבה או דיבר כל כך הרבה באופן אישי. זה מוכיח שאנחנו, קבוצת בני האדם הזו, באמת מבורכים עד מאוד – מבורכים לאין ערוך יותר מאשר הקדושים של ימי העבר. זו הסיבה לכך שאלוהים תמיד אמר שבני האדם של העידן הסופי מבורכים. בלי קשר לדבריהם של אחרים, אני מאמין שאנחנו אלה שאלוהים מברך יותר מכל. עלינו לקבל את הברכות שאלוהים מרעיף עלינו. ייתכן יש בני אדם מסוימים שמתלוננים בפני אלוהים, אבל אני מאמין שברכות באות מאלוהים, וזה מוכיח שהן מה שמגיע לנו. אפילו אם אחרים מתלוננים או לא מרוצים מאיתנו, אני תמיד חושב שאף אחד לא יכול לקבל את הברכות שאלוהים נתן לנו או לקחת אותן מאיתנו. מפני שעבודתו של אלוהים מתבצעת עלינו ומפני שהוא מדבר אלינו פנים אל פנים – אלינו ולא אל אחרים – אלוהים עושה כל דבר שהוא רוצה לעשות, ואם בני האדם לא משוכנעים, הם רק מחפשים צרות, הלא כן? האין זו חיזור אחר השפלה? מדוע אני אומר זאת? הסיבה לכך היא שחוויתי את הדברים באופן יסודי. בדיוק כמו העבודה שאלוהים עושה עליי, שאותה רק אני יכול לקבל – האם מישהו אחר יכול לעשות זאת? התמזל מזלי שאלוהים מפקיד זאת בידיי – האם מישהו אחר היה יכול לעשות זאת ללא אבחנה? אולם אני מקווה שאחיי ואחיותיי יוכלו להבין את לבי. הדבר לא נועד להוכיח את ההסמכות שלי ולהתרברב בפני בני אדם, אלא להסביר עניין. אני מוכן להעניק את כל כבודי לאלוהים ולהניח לו לבחון את הלב של כל אחד מאיתנו כדי שהלב של כולנו יהיה מטוהר לחלוטין בפני אלוהים. אני רוצה להביע משאלה מעומק לבי: אני מקווה ליפול לחלוטין בנחלתו של אלוהים, להפוך לבתולה טהורה המועלה לקורבן על המזבח, ויתרה מזאת, להיות צייתן כמו שה ולהופיע בקרב כל בני האנוש כגוף רוחני קדוש. זו הבטחתי, הנדר שאני נודר בפני אלוהים. אני מוכן להגשים אותה ולגמול לאלוהים על אהבתו באמצעות כך. האם אתם מוכנים לעשות זאת? אני סבור שההבטחה הזו שלי תמריץ אחים ואחיות צעירים רבים יותר ותעניק תקווה לצעירים רבים יותר. אני מרגיש שנדמה שאלוהים שם דגש מיוחד על צעירים. ייתכן שזו דעה קדומה שלי, אבל אני תמיד מרגיש שיש לצעירים תקווה לעתיד. נדמה שאלוהים עושה עבודה יתרה בצעירים. על אף שחסרות להם תובנות וחוכמה, ושהם חיוניים וחמומי מוח יתר על המידה, ממש כמו עגל בן יומו, אני סבור שגם לצעירים יש ערך. אפשר לראות בהם את תמימות הנעורים, וקל להם יותר לקבל דברים חדשים. על אף שצעירים נוטים להיות יהירים, נועזים ואימפולסיביים, הדברים האלה לא משפיעים על יכולתם לקבל אור חדש. הסיבה לכך היא שככלל, צעירים לא נצמדים לדברים מיושנים. זו הסיבה לכך שאני רואה פוטנציאל בלתי מוגבל בצעירים ובחיוניות שלהם. זו הסיבה לרגש החם שאני רוחש אליהם. על אף שאין לי שום בעיה עם האחים והאחיות המבוגרים יותר, אני גם לא מעוניין בהם. יחד עם זאת, אני מתנצל מעומק לבי בפני האחים והאחיות המבוגרים יותר. ייתכן שמה שאמרתי חצוף או לא מתחשב, אבל אני מקווה שכולכם תוכלו לסלוח לפזיזות שלי, משום שאני צעיר מדי ומשום שאני לא שם יותר מדי דגש על אופן הדיבור שלי. יחד עם זאת, למען האמת, אחרי הכל, יש לאחים והאחיות המבוגרים יותר תפקידים שעליהם למלא – הם לא חסרי תועלת כלל וכלל. הסיבה לכך היא שיש להם ניסיון בטיפול בעניינים, שיש להם גישה יציבה להתמודדות בדברים, ושהם לא עושים כל כך הרבה טעויות. האין אלה המעלות שלהם? אני רוצה שכולנו נאמר בפני אלוהים: "הו אלוהים! מי ייתן וכולנו נמלא את תפקידנו שלנו במשרות שונות, ומי ייתן וכולנו נעשה את כל שביכולתנו למען רצונך!" אני סבור שזה ודאי רצונו של אלוהים!

מזמור דברי אלוהים | האנושות חיה תחת סמכותו של אלוהים

הברק ממזרח | מזמור דברי אלוהים | האנושות חיה תחת סמכותו של אלוהים

 האנושות, שחיה בין כל הדברים, הושחתה ורומתה בידי השטן, אך היא עדיין לא יכולה לוותר על המים שיצר אלוהים ועל האוויר וכל הדברים שיצר אלוהים. האנושות עדין חייה ומתרבה במרחב שיצר אלוהים. האנושות עדין חייה ומתרבה במרחב שיצר אלוהים. האינסטינקטים של האנושות לא השתנו. האדם עדיין מסתמך על עיניו כדי לראות, על אוזניו כדי לשמוע, על מוחו כדי לחשוב, על לבו כדי להבין, על רגליו וכפות רגליו כדי ללכת, על ידיו כדי לעבוד וכיוצא באלה. כל האינסטינקטים שהעניק אלוהים לבני האדם כדי שישיגו את אספקתו נותרו ללא שינוי. יכולות האנושות לא השתנו. בעזרתן האדם משתף פעולה עם אלוהים, וממלא את חובתו כיציר הבריאה. צרכיו הרוחניים לא השתנו. רצונו לגלות את מוצאו נותר כפי שהיה. כמיהת האנושות להיוושע בידי הבורא לא השתנתה. זהו מצב האנושות, שחיה תחת סמכותו של אלוהים, ושסבלה וסובלת את ההרס העקוב מדם שחולל השטן. 

 מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

עוד

הביאה השנייה של ישוע

האל הכול יכול - ביאת המשיח

כנסיית האל הכול יכול — ישועת הממלכה

מזמורי הלל | ארשת מלך המלכות היא מרהיבה לאין ערוך

הברק ממזרח | מזמורי הלל | ארשת מלך המלכות היא מרהיבה לאין ערוך

אלוהים פתח בהתחלה חדשה על פני האדמה, כך מצא את תהילתו על פני האדמה. התחזית הסופית היא כה יפה, אלוהים לא יכול לעצור את התרחבות הגאווה שבחזהו. לבבו של אלוהים פועם, ובו בזמן מקפצות הגבעות בשמחה. המים מפזזים בעליצות, והגלים חובטים בסלעים במקצב אחיד. לבבו של אלוהים הוא בל יתואר. מכך אנו רואים שאלוהים מתכנן בדיוק את אשר ברא, את אשר הוא חרץ מבעוד מועד, והוא מבקש שהאדם יחווה, שהאדם יראה.