דבר אלוהים | הנתיב... (7)

כנסיית האל הכול יכול | דבר אלוהים | הנתיב... (7)

כולנו יכולים לראות בחוויותינו המעשיות שיש פעמים רבות שבהן אלוהים פילס לנו נתיב באופן אישי כדי נוכל לפסוע בנתיב יציב ומציאותי יותר. הסיבה לכך היא שהנתיב הזה הוא הנתיב שאלוהים פילס לנו מאז ראשית הזמן ואשר הועבר אל הדור שלנו אחרי עשרות אלפי שנים. על כן, אנחנו יורשים את מקומם של אבותינו, שלא צעדו בנתיב עד לסופו. אנחנו אלה שאלוהים בחר בהם לצעוד בישורת האחרונה של המסלול הזה. לפיכך, הנתיב הזה הוכן במיוחד בשבילנו, ובין אם נקבל ברכות או נסבול ביש מזל, איש לא יכול לצעוד בנתיב הזה. אני מוסיף לכך את התובנה שלי עצמי: אל תתכננו לברוח לכל מקום אחר או למצוא מסלול אחר, בכמיהה למעמד, או בהכנה למלכות משלכם. אלה רק אשליות. אם יש לכם דעה קדומה מסוימת לגבי המילים האלה, אני מציע לכם שלא להתבלבל. מוטב שתהרהרו בהן לעומק – אל תנסו להיות חכמים מדי, ואל תיכשלו בהבדלה בין טוב ורע. כשתוכניתו של אלוהים תתגשם, אתם תתחרטו על כך. במילים אחרות, כשמלכותו של אלוהים תבוא, הוא ירסק לרסיסים את הלאומים על פני האדמה, ובשלב הזה, אתם תראו שגם התוכניות שלכם הושמדו, ושאלה שחוו ייסורים הם אלה שמנותצים. בשלב הזה, אלוהים יגלה לחלוטין את טבעו. אני מניח שעליי לספר לכם על כך מכיוון שאני מודע היטב לעניין הזה, כדי שבעתיד לא תתלוננו לגביי. אלוהים קבע את עצם העובדה שהיינו מסוגלים לצעוד בנתיב הזה עד היום, ולכן אני לא חושב שאתם מיוחדים או שאין לכם מזל – אף אחד לא רשאי לטעון טענות בנוגע לעבודתו הנוכחית של אלוהים פן תיקרעו לגזרים. אור בא אליי באמצעות עבודתו של אלוהים, ויהיה אשר יהיה, אלוהים ישלים את קבוצת בני האדם הזו, ועבודתו לא יכולה להשתנות לעולם – הוא עתיד להביא את בני האדם האלה אל סוף דרכם ולהשלים את עבודתו על פני האדמה. זה דבר שכולנו צריכים להבין. רוב בני האדם מביטים קדימה ללא-הרף ולא יודעים שובע. הם כולם לא מבינם את כוונתו החרדה הנוכחית של אלוהים, ולכן הם כולם חשבו על בריחה. הם תמיד רוצים לצאת אל הערבה ולתעות כסוס פרא שהשתחרר מהרסן, אך נדיר שיש בני אדם שרוצים להשתקע בארץ כנען הטובה כדי לחפש את אורח החיים האנושי – מדוע הם לא חושבים ליהנות, בהיותם בארץ זבת חלב ודבש? למען הכנות, מחוץ לארץ כנען הטובה, הכל ערבה פרועה. אפילו לאחר שבני האדם מגיעים למקום של מנוחה, הם לא מסוגלים לעמוד בחובתם. האין הם פשוט פרוצים? אם איבדתם את ההזדמנות לכך שאלוהים יהפוך אתכם למושלמים בסביבה הזו, זה יהיה שבגינו תכו על חטא כל ימיכם. אתם תחושו חרטה לאין ערוך. סופכם יהיה כמו משה, שרק הביט בארץ כנען מבחוץ אך לא היה מסוגל ליהנות ממנה, הידק את אגרופיו הריקים ומת מלא בחרטה. האם אתם לא חושבים שזה מביש? האם אתם לא חושבים שלעג מהזולת הוא דבר מביך? האם אתם מוכנים שישפילו אתכם? האם אין לכם לב לחתור להצליח? האם אתם לא מוכנים להיות בני אדם מכובדים וישרים שאלוהים יהפוך אותם למושלמים? האם באמת אין לכם שום נחישות? אתם לא מוכנים לצעוד בנתיבים האחרים, אך אתם גם לא מוכנים לצעוד בנתיב שאלוהים הועיד לכם? האם אתם מעזים לפעול במנוגד לרצון שמיים? בלי קשר לאיכות כישוריכם, האם אתם יכולים לפגוע בשמיים באמת? אני מאמין שמוטב שנכיר את עצמנו היטב – אפילו חלק קטן מדבר האל יכול לשנות את השמיים והארץ, ולכן מהו אדם קטן וצנום בעיניו של אלוהים?

מהניסיון שלי עצמי, ככל שתתעמתו יותר עם אלוהים, כך אלוהים יראה לכם יותר מטבעו המלכותי, וכך הייסורים שהוא "יעניק" לכם יהיו חמורים יותר. ככל שתשמעו לו, אך הוא יאהב אתכם ויגן עליכם יותר. טבעו של אלוהים הוא כמו מכשיר עינויים: אם תישמעו לו, תהיו בריאים ושלמים. אם לא תישמעו לו, אלא תמיד תרצו להיות באור הזרקורים ולעשות תכסיסים, טבעו ישתנה בן רגע. בדיוק כמו השמש ביום מעונן, הוא יסתתר מכם ויראה לכם את חרון אפו. הדבר גם כמו מזג האוויר בחודש יוני, עם שמיים לא מעוננים לאורך קילומטרים וגלים כחולים החולשים על פני המים, עד שהמים לפתע צוברים תנופה ומתעוררים גלים מאיימים. לנוכח הטבע הזה של אלוהים, האם אתם מעזים להתנהג בפראות ובזדון? רוב האחים והאחיות ראו בחוויותיהם שכאשר רוח הקודש עובדת ביום, הם מלאים בביטחון עצמי, אך שאז רוח האל לפתע זונחת אותם מבלי שהם יודעים מתי, מותירה אותם חסרי מנוחה ומדירה שינה מעיניהם, והם תועים אנה ואנה בחיפוש אחר הכיוון שאליו נעלמה רוח האל. אולם יהיה אשר יהיה, הם לא מסוגלים לגלות לאן הלכה רוח האל. והיא מופיעה בפניהם מבלי שהם יודעים מתי, ובדיוק כמו שפטרוס לפתע ראה שוב את האדון ישוע, ונלהב ונדמה שבכה מרוב אושר פרוע. האם ייתכן שתשכחו את החוויה הזו אחרי כל כך הרבה פעמים? אדוננו ישוע המשיח, שהתגלם כבשר ודם, נצלב ואז קם לתחייה ועלה השמיימה, תמיד נסתר מכם למשך זמן מה ואז מופיע בפניכם לזמן מה. הוא מתגלה בפניכם משום צדיקותכם, והוא מתכעס ועוזב אתכם משום חטאיכם. אם כן, מדוע אתם לא מתחננים בפניו יותר? האם אתם לא יודעים שמאז ירידת רוח האל על השליחים בפנטקוסט, יש לאדוננו ישוע המשיח משימה חדשה על פני האדמה? כל מה שאתם יודעים הוא שעובדה היא שאדוננו ישוע המשיח התגלם כבשר ודם, ירד ארצה ונצלב, אך מעולם לא הייתם מודעים לכך שישוע שהאמנתם בו בעבר הטיל את העבודה על מישהו אחר לפני זמן רב. עבודתו הושלמה לפני זמן רב, ולכן רוחו של אדוננו ישוע המשיח ירדה ארצה שוב בגוף בשר ודם כדי לעשות חלק נוסף בעבודתו. אני רוצה להוסיף כאן דבר מה – חרף העובדה שאתם נמצאים כעת בזרם הזה, אני משער שמעט מבני האדם בינכם מאמינים שהאדם הזה הוא האחד שאדוננו ישוע המשיח העניק לכם. כל מה שאתם יודעים הוא ליהנות ממנו, אך אתם לא מכירים בכך שרוח האל ירדה ארצה שוב, ואתם לא מכירים בכך שהאל של היום הוא ישוע המשיח מלפני אלפי שנים. זו הסיבה לכך שאני אומר שכולכם צועדים בעיניים עצומות. אתם פשוט מקבלים את היעד שלכם, באשר הוא יעדכם – אתם לא רציניים לגבי העניין הזה כלל וכלל. זו הסיבה לכך שאתם מאמינים בישוע במילים, אך מעיזים להתנגד בבוטות לאחד שאלוהים מעיד עליו היום. אתם שוטים, הלא כן? לא אכפת לאל של היום מהטעויות שלכם. הוא לא מגנה אתכם. אתם אומרים שאתם מאמינים בישוע. אם כן, האם אדונכם ישוע המשיח מסוגל לפטור אתכם מאחריות? האם אתם חושבים שאלוהים הוא הכתובת שלכם לשחרר קיטור או לשקר? כשאדונכם ישוע המשיח יתגלה שוב, הוא יקבע אם אתם צדיקים או רשעים על סמך התנהגותכם כעת. בסופו של דבר, רוב בני האדם מאמצים תפיסות בנוגע למה שאני מתייחס אליו כ"אחיי ואחיותיי". הם מאמינים ששיטת העבודה של אלוהים תשתנה. בני האדם האלה פשוט מחזרים אחר המוות, הלא כן? האם אלוהים יכול להעיד על השטן כאלוהים עצמו? אתם רק מגנים את אלוהים, הלא כן? האם אתם חושבים שכל אחד יכול לפעול כבדרך אגב כאלוהים עצמו? אם באמת היה לכם ידע, לא הייתם מפתחים תפיסות. ישנו הקטע הבא מספרי הקודש: הוא, אשר הכל למענו והכל מעשה ידיו, בהביאו בנים רבים לכבוד, הוא הקברניט שלנו ... ולכן הוא לא מתבייש לקרוא להם אחים." אולי אתם מכירים את המילים האלה יותר טוב ממני ויכולים אפילו לדקלם אותן בעל פה, אבל אתם לא מבינים את פירושן האמיתי. אתם מאמינים באלוהים בעיניים עצומות, הלא כן?

אני סבור שהדור שלנו בורך בכך שמתאפשר לו לצעוד בנתיב שאנשי הדורות הקודמים לא סיימו לצעוד בו, ובכך שהם זוכים לראות את הופעתו מחדש של אלוהים מפני כמה אלפי שנים – אלוהים שנמצא כאן בקרבנו, ואשר ממלא גם את כל הדברים. מעולם לא הייתם חושבים שאתם יכולים לצעוד בנתיב הזה: האם אתם יכולים לעשות זאת? רוח הקודש מפלסת את הנתיב הזה באופן ישיר, רוחו המועצמת שבעתיים של אדוננו ישוע המשיח מפלסת אותו, וזה הנתיב שהאל של היום פתח עבורכם. אפילו בחלומות הפרועים ביותר שלכם, לא יכולתם לתאר לעצמכם שישוע מלפני כמה אלפי שנים יופיע שוב בפניכם. האם אתם לא מרגישים אסירי תודה? מי מסוגל להתייצב פנים אל פנים בפני אלוהים? אני מרבה להתפלל שהקבוצה שלנו תקבל ברכות רבות יותר מאלוהים, כדי שאלוהים יוכל להעדיף אותנו ולזכות בנו, אך היו אינספור פעמים שבהן הזלתי דמעות מרות על גורלנו וביקשתי מאלוהים להפוך אותנו לנאורים ולאפשר לנו לחזות בגילויים רבים יותר. כשאני רואה שבני האדם תמיד מנסים להונות את אלוהים, וכשאני רואה שהם מהרהרים בבשר ובדם או נאבקים כדי להשיג פרסום ועושר כדי לכבוש את מרכז הבמה, ללא שום נחישות בלבם, איך אני יכול שלא להרגיש כאב עז בלבי? איך ייתכן שבני האדם כל כך חסרי היגיון? האם העניין הוא שמעשיי לא נושאים פרי? אם ילדיכם היו כולם מרדנים ולא היו מכבדים אתכם כפי שילדים צריכים לכבד את הוריהם, אם לא היה להם מצפון, אם היה אכפת להם רק מעצמם, אם מעולם לא הייתה להם אמפתיה לרגשותיכם, ואם הם פשוט סילקו אתכם מהבית לאחר שהם גדלו, איך הייתם מרגישים בשלב הזה? האם לא הייתם שטופי דמעות והאם לא הייתם נזכרים במחיר היקר ששילמתם כדי לגדל אותם? זו הסיבה לכך שאני מתפלל בפני אלוהים אינספור פעמים: "אלוהים היקר! רק אתה יודע אם יש לי עול כלשהו בעבודתך. בכל תחום שבו מעשיי לא תואמים את רצונך, אתה מטיל עליי משמעת הופך אותי למושלם וגורם לי למודעות. בקשתי היחידה ממך היא שתרגש את בני האדם האלה יותר כדי שתוכל לזכות בקרוב בכבוד, כדי שבני האדם האלה יוכלו ליפול בנחלתך, כדי שעבודתך תגשים את רצונך, וכדי שתשלים את תוכניתך בקרוב." אלוהים לא רוצה לכבוש את בני האדם באמצעות ייסורים. הוא לא רוצה תמיד למשוך את בני האדם באף. הוא רוצה שבני האדם יישמעו לדבריו ויעבדו באופן ממושמע, ושהם יְרַצו כך את רצונו. אולם אין לבני האדם בושה, והם תמיד מורדים נגדו. אני חושב שמוטב לנו למצוא את הדרך הקלה ביותר לְרַצות אותו, כלומר להישמע לכל הסדריו, ואם באמת תוכלו להשיג זאת, הוא יהפוך אתכם למושלמים. האין זה דבר קל ומשמח? צעדו בנתיב שעליכם לצעוד בו מבלי להתייחס כלל למה שאחרים אומרים ומבלי לחשוב יותר מדי. האם עתידכם וגורלכם נתון בידיכם? אתם תמיד בורחים ורוצים לצעוד בנתיב ארצי, אך מדוע אתם לא יכולים לצאת? מדוע אתם מהססים בפרשת דרכים במשך שנים ואז בוחרים שוב בנתיב הזה, בסופו של דבר? לאחר תעייה של שנים רבות, מדוע חזרתם עכשיו אל הבית הזה מבלי להתכוון לכך? האם זה רק עניין אישי שלכם? לאלה מכם שנמצאים בזרם הזה, אם אתם לא מאמין בכך, פשוט האזינו לדבריי הבאים: אם אתם מתכננים לעזוב, פשוט חכו ותראו אם אלוהים ירשה לכם לעזוב, וראו כיצד רוח הקודש תרגש אתכם – חוו זאת בעצמכם. למען הכנות, אפילו אם יקרה לכם אסון, עליכם לסבול זאת בזרם הזה, ואם יהיה סבל, עליכם לסבול כאן היום ואסור לכם ללכת לשום מקום אחר. האם אתם מבינים זאת בבירור? לאן תלכו? זה הצו המנהלי של אלוהים. האם אתם חושבים שאין כל משמעות לבחירתו של אלוהים בקבוצת בני האדם הזו? בעבודתו של אלוהים היום, הוא לא מתכעס בקלות, אך אם בני האדם רוצים להפריע את תוכניתו, הוא יכול לשנות את ארשת פניו בן רגע ולעבור מסבר פנים קורן לסבר פנים קודר. על כן, אני מציע לכם להירגע ולהישמע לתכנון של אלוהים. הניחו לו להשלים אתכם. זו הדרך היחידה להיות חכמים.

מתוך 'הנתיב... (7)'

לעיון נוסף

אדון השבת - האל הכול יכול

ענף זית של אחרית הימים - הברק ממזרח