שלוש תוכחות

כמאמינים באלוהים, עליכם לשאוף להיות נאמנים לו בלבד בכל ולהתיישר לפי ליבו בכל. עם זאת, על אף שהכל מבינים דוקטרינה זו, לא ניתן לראות כי האמיתות הבסיסיות והברורות ביותר הללו של האדם מגולמות בו, בגלל קשייו, כגון בורות, הבל, או שחיתות.

כיצד להכיר את אלוהים עלי אדמות

כולכם שמחים לקבל תגמול או הכרה מאלוהים. זוהי שאיפתם של כל בני האדם לאחר שהם מתחילים להאמין באלוהים, שכן בני האדם תמיד רודפים בלב שלם אחר דברים נעלים יותר ואינם מוכנים להשתרך אחרי אחרים. זוהי דרכם של בני האדם, ובשל כך רבים מכם תמיד מנסים לזכות באהדתו של האל שבשמיים. אולם האמת היא שנאמנותכם וכנותכם כלפי אלוהים פחותות באופן ניכר מנאמנותכם וכנותכם כלפי עצמיכם.

אלוהים עצמו, הייחודי י' אלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים (ד') חלק 4

2. דרישותיו של אלוהים מהאנושות

1) זהותו ומעמדו של אלוהים עצמו

הגענו לסוף הנושא "אלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים", וכן לסוף הנושא "אלוהים הוא האל הייחודי עצמו". משעשינו זאת, עלינו לסכם.

קטעים נבחרים מתוך שלוש האמירות של דבר האל על 'חזון עבודתו של אלוהים' חלק 2

14. העבודה של אלוהים לאורך כל הניהול היא ברורה לחלוטין: עידן החסד הוא עידן החסד, ואחרית הימים היא אחרית הימים. יש הבדלים ברורים בין העידנים השונים, מכיוון שבכל עידן, אלוהים עושה עבודה שמייצגת את העידן הזה. כדי שהעבודה של אחרית הימים תיעשה, חייבים להיות שריפה, משפט, ייסורים, חרון אף והשמדה כדי לסיים את העידן. השם 'אחרית הימים' מתייחס לעידן האחרון.

אלוהים עצמו, הייחודי ה' קדושתו של אלוהים (ב') חלק 2

ביחס לקדושת מהותו של אלוהים, בפעם הקודמת שיתפנו מעט בנושא זה, וזה שימש כהשראה להכרת קדושתו של אלוהים על ידי אנשים, אך לא די בכך.

מהו אדם אמיתי

תפקידי הוא לנהל את האדם. מעבר לכך, נגזר עליו שאכבוש אותו כשבראתי את העולם. בני האדם לא יודעים שאכבוש אותם לחלוטין באחרית הימים, והם גם לא מודעים לכך שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים.

מבחר מתוך עשרת קטעי דבר אלוהים על "עבודה והיווכחות" חלק 3

25. אלוהים בא אל האדם כיום כדי לחולל שינוי במחשבותיו וברוחו של האדם, וכן בצלם האל שבלבו של האדם, שמצוי בו מזה אלפי שנים. באמצעות ההזדמנות הזו, הוא יהפוך את האדם למושלם.

קטעים נבחרים מתוך ארבע האמירות של דבר האל על 'סוד העניין של עבודת הכיבוש' חלק 1

1. האנושות, שהשטן השחית אותה עמוקות, לא יודעת שיש אלוהים והיא חדלה לעבוד את אלוהים. בראשית, כשאדם וחווה נבראו, כבודו של יהוה ועדותו של יהוה היו נוכחים בכל דבר. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא איבד את הכבוד והעדות מפני שכולם התמרדו נגד אלוהים וחדלו כליל לירוא אותו. עבודת הכיבוש של היום נועדה להחזיר את כל העדות והכבוד ולגרום לכל בני האדם לעבוד את אלוהים, כך שתהיה עדות בקרב הברואים.

אמירותיו של אלוהים לתבל כולה - האמירה העשרים וחמש

הזמנים חולפים, ובן-רגע בא היום. על פי הכוונתה של רוחי, כל בני האדם חיים לאורי, ואיש לא חושב עוד על העבר או מתייחס ליום האתמול. מי לא חי אי-פעם בהווה? מי לא בילה ימים וחודשים נפלאים במלכות? מי לא חי תחת השמש? על אף שהמלכות ירדה אל בני האדם, איש לא חווה באמת את חומה – האדם רק מביט בה מהחוץ, מבלי להבין את מהותה.

אלוהים עצמו, הייחודי ד' קדושתו של אלוהים (א') חלק 1

כבר שיתפנו היום על סמכותו של אלוהים, וכרגע לא נדבר על הצדק של אלוהים. היום נדבר על נושא חדש לגמרי – קדושתו של אלוהים. קדושתו של אלוהים היא היבט נוסף של מהותו הייחודית של אלוהים, ולכן הכרחי מאוד שנערוך כעת שיתוף בנושא זה.

אלוהים עצמו, הייחודי ד' קדושתו של אלוהים (א') חלק 3

כעת, משסיימנו לדבר על השטן, הבה נחזור לשוחח על אלוהינו. במהלך תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, מעט מאוד מדבריו הישירים תועדו בכתבי הקודש, והדברים שתועדו פשוטים מאוד. לכן הבה נתחיל מההתחלה.

קטעים נבחרים מתוך ארבע האמירות של דבר האל על 'סוד העניין של עבודת הכיבוש' חלק 2

12. התוצאה שיש להשיג בעבודת הכיבוש היא בעיקר שבשרו של האדם יחדל להתמרד, כלומר שדעתו של האדם תבין את אלוהים באופן חדש, שלבו יישמע לאלוהים עד תום, ושהוא יהיה נחוש להתקיים למען אלוהים.

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו חלק 5

גורלו של האדם נקבע לפי יחסו לאלוהים

אלוהים הוא אל חי, וממש כפי שבני האדם פועלים באופן שונה במצבים שונים, כך יש לאלוהים יחס שונה לפעולות השונות האלה, משום שהוא לא בובה על חוט, ולא אוויר. הכרת יחסו של אלוהים היא דבר שראוי שהאנושות תעסוק בו.

רק מי שחווה את עבודתו של אלוהים מאמין באלוהים באמת

למרות שבני אדם רבים מאמינים באלוהים, מעטים מבינים מהי משמעותה של אמונה באלוהים ומה עליהם לעשות כדי להיות כלבבו של אלוהים.

אלוהים עצמו, הייחודי ח' אלוהים הוא מקור החיים של כול הדברים (ב') חלק 3

2. המזון והשתייה היום-יומיים שאלוהים מכין לאנושות

זה עתה דיברנו על חלק מן הסביבה הכללית, כלומר, התנאים הנחוצים להישרדות אנושית שאלוהים הכין לאנושות מאז שברא את העולם.

עבודת האל ונוהגו של האדם חלק 2

עבודת האל ונוהגו של האדם חלק 2

כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לנקודה מסוימת, וניהולו מגיע לנקודה מסוימת, כל מי ששואף להתקרב ללבו של אלוהים מסוגל למלא את דרישותיו. אלוהים בא בדרישות מהאדם על פי אמות המידה שלו ועל פי הדברים שהאדם מסוגל להשיג. כשהוא מדבר על ניהולו, הוא גם מתווה את הדרך עבור האדם, ופותח בפניו נתיב להישרדות. ניהולו של אלוהים ונוהגו של האדם שייכים שניהם לאותו שלב בעבודה והם מתבצעים במקביל. השיח בנושא ניהולו של אלוהים נוגע גם לשינויים בטבעו של האדם, והשיח בנושא הדברים שהאדם אמור לעשות ועל השינויים בטבעו של האדם, נוגע לעבודתו של אלוהים. בשום שלב לא יכולה להתקיים הפרדה בין שני אלו.

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 2

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 2

בתקופתו של אברהם, אלוהים גם השמיד עיר. לעיר הזו קראו סדום. אין ספק שרבים מכירים את סיפורה של סדום, אך איש אינו מכיר את מחשבותיו של אלוהים שהן הרקע להשמדת העיר.

אלוהים עצמו, הייחודי א' סמכותו של אלוהים (א') חלק 3

2. אלוהים כורת ברית עם האדם בעזרת מילים

"והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט' 11-13).

לאחר שהוא יוצר את כול הדברים, סמכות הבורא מאושרת ומופגנת פעם נוספת בברית הקשת בענן

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 1

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 1

בפגישה האחרונה שלנו חלקנו נושא חשוב מאוד. אתם זוכרים מה הוא היה? הרשו לי לחזור עליו. הנושא של השיתוף האחרון היה: עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. האם זה נושא חשוב בעיניכם? איזה חלק בו הוא החשוב ביותר בעיניכם? עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים או אלוהים עצמו? איזה חלק מעניין אתכם יותר מכל? על איזה חלק תרצו לשמוע יותר מכל ? אני יודע שקשה לכם לענות על השאלה הזו, מפני שאפשר להבחין בטבעו של אלוהים בכל היבט של עבודתו, ומפני שטבעו תמיד מתגלה בעבודתו ובכל מקום, והלכה למעשה, טבעו של אלוהים מייצג את אלוהים עצמו. בתוכנית הניהול הכוללת של אלוהים, לא ניתן להפריד בין עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו.

תוכן השיתוף האחרון שלנו בנושא עבודתו של אלוהים היה סיפורים מכתבי הקודש שאירעו לפני זמן רב. אלה היו סיפורים על האדם ואלוהים, והם אירעו לאדם ובמקביל עירבו את השתתפותו ואת הבעתו של אלוהים. זו הסיבה שיש לסיפורים האלה ערך מיוחד וחשיבות מיוחדת להכרת אלוהים. מיד לאחר שאלוהים ברא את האנושות, הוא החל לבוא עם האדם במגע ולדבר איתו, והאדם החל להיחשף לטבעו של אלוהים. במילים אחרות, מהמגע הראשון בין אלוהים והאנושות, הוא החל להציג בפני האדם ללא-הרף את מהותו ואת מה ששייך לו ומה שהוא הינו . בין שבני האדם המוקדמים ובני האדם כיום מסוגלים לראות או להבין זאת ובין אם לא, בסיכומו של עניין, אלוהים מדבר עם האדם ועובד בקרב בני האדם, תוך שהוא מגלה את טבעו ומביע את מהותו. זוהי עובדה שאיש לא יכול לערער עליה. פירוש הדבר הוא גם שטבעו של אלוהים, מהותו של אלוהים ומה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו יוצאים לאור ומתגלים ללא-הרף כשהוא עובד ובא במגע עם האדם. הוא מעולם לא הסווה ולא הסתיר דבר מהאדם – הוא מצהיר ומפרסם את טבעו ללא עכבות. לפיכך, אלוהים מקווה שהאדם יוכל להכיר אותו להבין את טבעו ומהותו. הוא לא רוצה שהאדם יראה בטבעו ובמהותו תעלומות נצחיות, והוא לא רוצה שהאנושות תתייחס לאלוהים כאל חידה שלעולם לא תוכל להיפתר. רק כשהאנושות מכירה את אלוהים, האדם יכול לדעת את הדרך קדימה ולהיות מסוגל לקבל את הכוונתו של אלוהים. רק אנושות כזו יכולה באמת לחיות תחת ריבונותו של אלוהים, ולחיות באור ולחיות בקרב ברכותיו של אלוהים.

הדברים והטבע שאלוהים מוציא לאור ומגלה מייצגים את רצונו, והם גם מייצגים את מהותו. כשאלוהים בא במגע עם האדם, יהיו אשר יהיו דברי האל ומעשיו, או הטבע שהוא מגלה, וללא קשר למה האדם רואה ממהותו של אלוהים וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, כל הדברים האלה מייצגים את רצון האל עבור האדם. ללא קשר לשאלה כמה האדם מסוגל לפרש, לתפוס או להבין, הכל מייצג את רצונו של אלוהים – את רצונו של אלוהים עבור האדם. אין ספק בכך! רצונו של אלוהים עבור האנושות הוא מה שהוא דורש מבני האדם להיות, מה שהוא דורש מהם לעשות, האופן שבו הוא דורש מהם לחיות והאופן שבו הוא דורש מהם להיות מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים. האם הדברים האלה בלתי נפרדים ממהותו של אלוהים? במילים אחרות, אלוהים מוציא לאור את טבעו ואת כל מה שייך לאלוהים וכל מה שאלוהים הינו , ובמקביל הוא בא בדרישות מהאדם. אין שקר, אין העמדת פנים, אין הסתרה ואין ייפוי של המציאות. אם כך, מדוע האדם לא מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים ומדוע הוא מעולם לא היה מסוגל לתפוס אותו בבירור? ומדוע הוא מעולם לא מימש את רצונו של אלוהים? הדברים שאלוהים מגלה ומוציא לאור הם מה ששייך לאלוהים עצמו ומה שאלוהים הינו, וכל שמץ וכל היבט של טבעו האמיתי – מדוע האדם לא מסוגל לראות זאת? מדוע האדם לא מסוגל להכיר את אלוהים באופן מעמיק? יש לכך סיבה חשובה. ומה הסיבה לכך? מאז הבריאה, האדם מעולם לא התייחס אל אלוהים כאל אלוהים. בזמנים המוקדמים ביותר, בלי קשר למעשיו של אלוהים בנוגע לאדם, האדם שזה עתה נברא התייחס אליו כאל בן לוויה בלבד, מישהו שאפשר לסמוך עליו. הוא לא הכיר את אלוהים ולא הבין אותו. במילים אחרות, האדם לא ידע שהישות הזו, שעליה הסתמך ואשר ראה בה בת לוויה, מוציאה לאור את מהותו של אלוהים. הוא לא ידע שהישות הזו היא המושלת בכל. לסיכומו של עניין, בני האדם לא הכירו את אלוהים כלל בזמן ההוא. הם לא ידעו שהוא ברא את השמיים והארץ ואת כל צבאם, והם היו בורים באשר למקורו, ויתרה מזאת, לא היה להם מושג מהי מהותו. כמובן באותה עת, אלוהים לא דרש מהאדם להכיר אותו, לתפוס אותו, להבין את כל מעשיו או לדעת את רצונו, משום שזה היה הזמן המוקדם ביותר לאחר בריאת האנושות. כאשר אלוהים החל בהכנות לעבודה בעידן החוק, אלוהים עשה כמה דברים לאדם וכן התחיל לבוא בדרישות לאדם ולומר לו כיצד להקריב קורבן מנחה לאלוהים וכיצד לעבוד אותו. רק אז רכש האדם כמה רעיונות פשוטים בנוגע לאלוהים, ורק אז הוא ידע את ההבדל בין האדם לאלוהים והבין שאלוהים הוא בורא האנושות. כשהאדם ידע שאלוהים הוא אלוהים ושהאדם הוא האדם, נוצר מרחק מסוים בינו לבין אלוהים, אך אלוהים עדיין לא דרש מהאדם להכיר אותו היטב או להבין אותו לעומק. לפיכך, אלוהים בא בדרישות שונות מהאדם על סמך השלבים והנסיבות של עבודתו. מה אתם רואים בכך? איזה היבט מטבעו של האל אתם מבינים ? האם אלוהים אמיתי? האם דרישותיו של אלוהים מהאדם מתאימות? במהלך הזמנים המוקדמים ביותר לאחר שאלוהים ברא את האנושות, לפני שאלוהים השלים את עבודת הכיבוש, לפני שהוא הפך את האדם למושלם, ובטרם הוא אמר לו דברים רבים, דרישותיו מהאדם היו מועטות. ללא קשר למעשי האדם ולאופן התנהגותו, אפילו אם הוא עשה דברים שהעליבו את אלוהים, אלוהים סלח לו על הכל והעלים עין. זאת משום שאלוהים ידע מה הוא העניק לאדם, והוא ידע מה טמון בחובו של האדם. לכן, הוא ידע מה צריך להיות רף דרישותיו מהאדם. אף על פי שרף דרישותיו היה נמוך מאוד באותה עת, אין פירוש הדבר שטבעו לא היה נשגב, או שחוכמתו וכול יכולתו היו רק מילים ריקות מתוכן. עבור האדם, ישנה רק דרך אחת להכיר את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו: התחקות אחר שלבי עבודת הניהול של אלוהים ואחר שלבי ישועתו את האנושות, וקבלת הדברים שאלוהים אומר לאנושות. אילו האדם ידע מה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ואם הוא הכיר את טבעו של אלוהים, האם האדם עדיין היה מבקש מאלוהים לראות את דמותו האמיתית? האדם לא היה עושה זאת ולא היה מעז לעשות זאת, משום שלאחר שהוא תפס את טבעו של אלוהים והבין מה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, האדם כבר ראה את אלוהים האמיתי עצמו , וכבר ראה את דמותו האמיתית. זוהי התוצאה הבלתי נמנעת.

בהתחשב בכך שעבודתו של אלוהים ותוכניתו מתקדמות ללא לאות, לאחר שהוא כרת עם האדם את ברית הקשת בענן כאות לכך שלא ישמיד את העולם שוב במבול, אלוהים נתקף ברצון עז לזכות בכל מי שיכול להיות בעצה אחת עמו. בנוסף לכך, משא נפשו הבהול ביותר היה לזכות בכל מי שמסוגל להנהיג את רצונו בעולם, ויתר על כן, לזכות בקבוצת בני אדם המסוגלת להיחלץ מאחיזתם של כוחות החושך ומידי השטן, ומסוגלת לשאת עדות עליו על פני האדמה. זכייה בקבוצה כזו של בני אדם הייתה משאת נפשו של אלוהים זה מכבר, שהוא המתין להגשים מאז הבריאה. לפיכך, בלי קשר לשימוש שעשה אלוהים במבול להשמדת העולם, ובלי קשר לבריתו עם האדם, רצונו של אלוהים, הלך רוחו, תוכניתו ותקוותיו נותרו כולם בעינם. מה שהוא רצה לעשות, מה שהוא השתוקק לעשות זמן רב לפני הבריאה, הוא לזכות באותם בני האדם שהוא חפץ לזכות בהם – לזכות בקבוצת בני אדם היכולים לתפוס את טבעו ולהכיר אותו ולהבין את רצונו, קבוצה שיכולה לעבוד אותו. קבוצת בני אדם כזו יכולה באמת לשאת עליו עדות, ואפשר לומר שאלה הם אנשי סודו.

היום, בואו נמשיך להתחקות אחר צעדיו של אלוהים ולעקוב אחר צעדיו בעבודתו, כדי שנוכל לחשוף את מחשבותיו ורעיונותיו של אלוהים, ואת כל מה שקשור באלוהים – דברים אשר המתינו "באחסון" זמן כה רב. באמצעות הדברים האלה, אנחנו נכיר את טבעו של אלוהים, נבין את מהותו של אלוהים, נכניס את אלוהים ללבנו, וכל אחד מאיתנו יתקרב לאט-לאט לאלוהים ויצמצם את המרחק בינו לבין אלוהים.

חלק ממה שדיברנו עליו בפעם הקודמת מתקשר לסיבה לכך שאלוהים כרת ברית עם האדם. הפעם, נשתף על הפסוקים להלן מספרי הקודש. בואו נתחיל בקריאה מתוך ספרי הקודש.

א. אברהם

1. אלוהים מבטיח לאברהם להעניק לו בן

(בראשית י"ז 15-17) ויאמר אלֹהים, אל-אברהם, שרַי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי: כי שרה, שמה. וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו. ויפֹּל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד.

(בראשית י"ז 21-22) ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת. ויכל, לדבר אִתו; ויעל אלֹהים, מעל אברהם.

2. אברהם מציע את יצחק כקורבן

(בראשית כ"ב 2-3) ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המֹּריה; והעלהו שם, לעֹלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך. וישכם אברהם בבקר, ויחבֹש את-חמֹרו, ויקח את-שני נעריו אִתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עֹלה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלֹהים.

(בראשית כ"ב 9-10) ויבֹאו, אל-המקום אשר אמר-לו האלֹהים, ויבן שם אברהם את-המזבח, ויערך את-העצים; ויעקֹד, את-יצחק בנו, וישם אתו על-המזבח, ממעל לעצים. וישלח אברהם את-ידו, ויקח את-המאכלת, לשחֹט, את-בנו.

איש לא יכול לשבש את העבודה שאלוהים גומר בדעתו לבצע

זה עתה כולכם שמעתם את סיפורו של אברהם. אלוהים בחר בו אחרי שהמבול השמיד את העולם, שמו היה אברהם, וכשהוא היה בן מאה ואשתו שרה הייתה בת תשעים, באה אליו הבטחתו של אלוהים. איזו הבטחה הבטיח לו אלוהים? אלוהים הבטיח את מה שכתוב בכתבי הקודש: "וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן." מה היה הרקע להבטחת אלוהים להעניק לו בן? כתבי הקודש מתארים את הסיפור באופן הבא: "ויפֹּל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד." במילים אחרות, הזוג הזקן הזה היה מבוגר מכדי ללדת ילדים. ומה אברהם עשה אחרי שאלוהים הבטיח לו את הבטחתו? הוא נפל על פניו וצחק ואמר בלבו, "הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד". אברהם היה סבור שהדבר בלתי אפשרי. פירוש הדבר הוא, שהוא סבר שהבטחתו של אלוהים אינה אלא בדיחה. מנקודת המבט של האדם, דבר זה לא ניתן להשגה בידי האדם. לפיכך, הרי שזה דבר בלתי אפשרי שגם אלוהים לא יכול להשיג. ייתכן שבעיני אברהם זה היה מצחיק: אלוהים ברא את האדם, ובכל זאת מתברר שהוא לא יודע שבן אנוש כה מבוגר לא יכול להביא ילדים. הוא חושב שהוא יכול לאפשר לי להביא ילד לעולם ואומר שהוא יעניק לי בן – זה הרי בלתי אפשרי! לכן, אברהם נפל על פניו וצחק ואמר בלבו: בלתי אפשרי – אלוהים מתלוצץ איתי ולא ייתכן שזה נכון! הוא לא התייחס ברצינות לדברי האל. אם כך, בעיני אלוהים, איזה מין אדם היה אברהם? (צדיק.) היכן נטען שהוא היה אדם צדיק? אתם חושבים שכל מי שאלוהים פונה אליו הוא צדיק ומושלם וחסיד של אלוהים. אתם נצמדים לדוקטרינה! אתם ודאי מבינים שכאשר אלוהים מגדיר אדם כלשהו, הוא לא עושה זאת באופן שרירותי. כאן, אלוהים לא אמר שאברהם צדיק. בלבו, יש לאלוהים רף למדידת כל אדם. אף שאלוהים לא אמר איזה מין אדם הוא אברהם, על פי התנהלותו, איזו מין אמונה הייתה לאברהם באלוהים? האם היא הייתה מעט מופשטת? או שמא הייתה לו אמונה רבה? בהחלט לא! צחוקו ומחשבותיו מראים לנו מי הוא היה, ולכן הסברה שלכם שהוא היה צדיק אינה אלא פרי דמיונכם . זוהי החלה עיוורת של הדוקטרינה וזו הערכה חסרת אחריות. האם אלוהים ראה את צחוקו של אברהם ואת הבעותיו הקטנות, והאם היה מודע אליהם? אלוהים ידע. אבל האם אלוהים היה משנה את מה שהוא גמר בדעתו לעשות? לא! כשאלוהים תכנן וגמר בדעתו שהוא יבחר באדם הזה, העניין כבר הושלם. לא מחשבותיו של האדם ולא התנהלותו ישפיעו על אלוהים או יפריעו לו כהוא זה. אלוהים לא היה משנה את תוכניתו באופן שרירותי, והוא לא היה משנה או משבש את תוכניתו בגלל התנהלותו של האדם, שיכולה להיות גם טיפשית לפעמים. אם כך, מה נכתב בבראשית י"ז 21-22? "ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת. ויכל, לדבר אִתו; ויעל אלֹהים, מעל אברהם." אלוהים לא ייחס כל חשיבות למה שאברהם חשב או אמר. ומה הייתה הסיבה להבלגתו? הסיבה הייתה שבאותה עת, אלוהים לא דרש מהאדם להחזיק באמונה רבה, ולא דרש מהאדם להיות מסוגל להכיר את אלוהים לעומק. יתר על כן, אלוהים לא דרש מהאדם להבין את מה שאלוהים עושה ואומר. לכן, הוא לא דרש מהאדם להבין לגמרי את מה שאלוהים גמר בדעתו לעשות, את בני האדם שאלוהים החליט לבחור בהם, או את עקרונות פעולותיו, משום ששיעור קומתו של האדם לקה בחסר לשם כך. באותה עת, אלוהים התייחס לכל מה שאברהם עשה כרגיל והתייחס לכל התנהלותו כרגילה. הוא לא גינה אותו או גער בו, אלא רק אמר: "את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה." עבור אלוהים, אחרי שהוא הצהיר את הדברים האלה, העניין הזה התגשם בהדרגה. בעיני אלוהים, הדברים שאמורים היו לקרות על פי תוכניתו כבר הושגו. ולאחר שהשלים את הסדריו לשם כך, אלוהים עזב. מה שהאדם עושה או חושב, מה שהאדם מבין, תוכניותיו של האדם – אלה הם דברים שאינם נוגעים לאלוהים. הכל מתקדם על פי תוכניתו של אלוהים, בהתאם לזמנים ולשלבים שקבע אלוהים. זהו עקרון עבודתו של אלוהים. אלוהים אינו מתערב במחשבותיו וידיעותיו של האדם באשר הן, אך הוא גם אינו מוותר על תוכניתו או נוטש את עבודתו רק משום שהאדם אינו מאמין או מבין דבר מה. לפיכך, העובדות מתגשמות על פי תוכניתו של אלוהים ומחשבותיו. זה בדיוק מה שאנחנו רואים בספרי הקודש: אלוהים גרם ליצחק להיוולד במועד שהוא קבע. האם העובדות מוכיחות כי התנהגותו והתנהלותו של האדם שיבשו את עבודתו של אלוהים? הן לא שיבשו את עבודתו של אלוהים! האם קטנות אמונתו של האדם באלוהים ותפיסותיו ודמיונותיו בנוגע לאלוהים השפיעו על עבודתו של אלוהים? לא! כלל וכלל לא! תוכנית הניהול של אלוהים אינה מושפעת מהאדם, מהחומר או מהסביבה. אלוהים משלים ומגשים בזמן ועל פי תוכניתו כל דבר שהוא גומר בדעתו לעשות, והאדם לא יכול להפריע לעבודתו. אלוהים לא מתייחס לחלק מטיפשותו ובערותו של האדם, והוא אפילו מתעלם מחלק מהתנגדותו של האדם ותפיסותיו של האדם בנוגע אליו. במקום זאת, הוא עושה את העבודה שעליו לעשות ללא היסוס. זהו טבעו של אלוהים והוא משקף את כול יכולתו.

אלוהים עצמו, הייחודי ד' קדושתו של אלוהים (א') חלק 1

כבר שיתפנו היום על סמכותו של אלוהים, וכרגע לא נדבר על הצדק של אלוהים. היום נדבר על נושא חדש לגמרי – קדושתו של אלוהים. קדושתו של אלוהים היא היבט נוסף של מהותו הייחודית של אלוהים, ולכן הכרחי מאוד שנערוך כעת שיתוף בנושא זה. היבט זה במהותו של אלוהים שאשתף בו, יחד עם שני ההיבטים ששיתפנו בהם בעבר, על טבעו הצודק של אלוהים וסמכותו של אלוהים – האם כולם ייחודיים? (כן.) קדושתו של אלוהים ייחודית גם היא, ולכן הבסיס לייחודיות זו, השורש שלה, הוא נושא השיתוף שלנו היום.

אלוהים עצמו, הייחודי א' סמכותו של אלוהים (א') חלק 1

שיתופיי האחרונים עסקו בעבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. האם לאחר ששמעתם שיתופים אלה, אתם חשים שרכשתם הבנה וידע על טבעו של אלוהים? כמה גדולים ההבנה והידע האלה?

אלוהים עצמו, הייחודי א' סמכותו של אלוהים (א') חלק 3

2. אלוהים כורת ברית עם האדם בעזרת מילים

"והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט' 11-13).

לאחר שהוא יוצר את כול הדברים, סמכות הבורא מאושרת ומופגנת פעם נוספת בברית הקשת בענן

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א' חלק 1

היום נתקשר על נושא חשוב. זהו נושא שנידון מאז תחילת עבודתו של אלוהים ועד היום והוא בעל משמעות חיונית לכל אדם. במילים אחרות, זה נושא שכולם יבואו איתו במגע לאורך תהליך האמונה שלהם באלוהים וזה נושא שיש להתייחס אליו. זהו נושא חיוני ובלתי נמנע שהאנושות לא יכולה להתנתק ממנו.

אלוהים עצמו, הייחודי א' סמכותו של אלוהים (א') חלק 3

2. אלוהים כורת ברית עם האדם בעזרת מילים

"והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט' 11-13).

לאחר שהוא יוצר את כול הדברים, סמכות הבורא מאושרת ומופגנת פעם נוספת בברית הקשת בענן

אמירותיו של אלוהים לתבל כולה - האמירה השבע עשרה

קולי מהדהד כרעם ומאיר את ארבע כנפות העולם ואת העולם כולו, ובעיצומם של הרעם והברק, האנושות מוכה אפיים ארצה. אף אדם לא עמד איתן בעיצומם של רעם וברק: רוב בני האדם מאבדים את העשתונות מרוב פחד בבוא אורי, והם לא יודעים מה לעשות.

עבודת האל ועבודת האדם חלק 1

איזה חלק מתוך עבודתו של האדם הוא עבודתה של רוח הקודש, ואיזה חלק הוא חווייתו של האדם? גם כיום, אפשר לומר שבני האדם עדיין לא מבינים את השאלות האלה, וזאת משום שהם לא מבינים את עקרונות העבודה של רוח הקודש. 

העבודה בעידן החוק

העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של אלוהים, את המקום הקדוש שבו היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לבני ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר עם מתאים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל היא המקום שבו אלוהים ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה ברא יהוה את האדם; זהו בסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד לעבודתו של יהוה על פני האדמה.

המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

במשך כמה אלפי שנים, האדם השתוקק לחזות בבואו של המושיע. האדם השתוקק לראות את ישוע המושיע על ענן לבן כשהוא יורד באופן אישי אל קרבם של בני האדם שערגו ונכספו אליו במשך אלפי שנים.

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 4

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 4

הגינותו הבלתי מעורערת של איוב מביישת את השטן וגורמת לו לנוס בבהלה

ומה אלוהים עשה כשאיוב נחשף לעינוי זה? אלוהים הביט וצפה, והמתין לתוצאה. בעת שאלוהים הביט וצפה, כיצד הוא הרגיש? הוא חש מוכה יגון כמובן. אולם כתוצאה מיגונו, האם הוא יכול היה להתחרט על כך שהוא הרשה לשטן לפתות את איוב? התשובה היא לא. זאת משום שהוא היה איתן באמונתו שאיוב הוא תם וישר, וירא אלוהים וסר מרע. אלוהים פשוט נתן לשטן הזדמנות לאמת את יושרו של איוב בפני אלוהים ולחשוף את העובדה שהוא עצמו רשע ובזוי. נוסף על כך, זו הייתה הזדמנות לאיוב להעיד על יושרו ועל יראתו את אלוהים והישמרותו מרע בפני אנשי העולם, בפני השטן ואפילו בפני חסידי האל. האם התוצאה הסופית הוכיחה שהאופן שבו אלוהים העריך את איוב היה נכון וללא רבב? האם איוב באמת גבר על השטן? כאן אנחנו קוראים את הדברים האבטיפוסיים שאיוב אמר, דברים המוכיחים שהוא גבר על השטן. הוא אמר: "ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה". זו גישתו של איוב של ציות לאלוהים. לאחר מכן, הוא אמר: "יהוה נתן, ויהוה לקח; יהי שם יהוה, מבורך." הדברים הללו שאיוב אמר מוכיחים שאלוהים צופה בעומקי לבו של האדם, ושהוא מסוגל להביט אל תוך מחשבותיו, והם מוכיחים שקבלתו את איוב היא ללא רבב, שהאיש הזה שזכה לאישורו של אלוהים היה צדיק. "יהוה נתן, ויהוה לקח; יהי שם יהוה, מבורך." הדברים האלה הם עדותו של איוב על אלוהים. הדברים הפשוטים האלה הם מה שהפחיד את השטן, שבייש אותו ושגרם לו לנוס בבהלה. יתרה מזו, הם מה שכבל את השטן והותיר אותו ללא משאבים. הדברים האלה גם גרמו לשטן להרגיש את מופלאותם ועוצמתם של מעשי יהוה אלוהים ואפשרו לו לתפוס את שאר הרוח יוצא הדופן של מי שדרכו של אלוהים מושלת בלבו. יתרה מזו, הם הדגימו לשטן את החיות העוצמתית שהראה אדם קטן וחסר משמעות בדבקותו בדרך של יראת אל והישמרות מרע. כך השטן הובס בתחרות הראשונה. חרף ה"תובנות שהוא הרוויח ביושר", לשטן לא הייתה כל כוונה להניח לאיוב וגם לא היה כל שינוי בטבעו הזדוני. השטן ניסה להמשיך לתקוף את איוב לכן הוא בא שוב לפני אלוהים.

עכשיו, בואו נקרא בכתבי הקודש על הפעם השנייה שבה איוב פותה.

3. השטן מפתה שנית את איוב (איוב מוכה שחין בכל גופו)

א. הדברים שאלוהים אמר

(איוב ב' 3 – בי"ת שלוש) ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך אל-עבדי איוב--כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים, וסר מרע; ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם.

(איוב ב' 6 – בי"ת שש) ויאמר יהוה אל-השטן, הנו בידך: אך, את-נפשו שמר.

ב. הדברים שהשטן אמר

(איוב ב' 4-5 - בי"ת ארבע עד חמש) ויען השטן את-יהוה, ויאמר: עור בעד-עור, וכל אשר לאיש--יתן, בעד נפשו. אולם שלח-נא ידך, וגע אל-עצמו ואל-בשרו--אם-לא אל-פניך, יברכך

ג. כיצד איוב מתמודד עם הניסיון

(איוב ב' 9-10 – בי"ת תשע עד עשר) ותאמר לו אשתו, עדך מחזיק בתמתך; ברך אלהים, ומת. ויאמר אליה, כדבר אחת הנבלות תדברי--גם את-הטוב נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל; בכל-זאת לא-חטא איוב, בשפתיו.

(איוב ג' 3 – גימ"ל שלוש) יאבד יום, אולד בו; והלילה אמר, הרה גבר.

אהבת איוב לדרכו של אלוהים מתעלה מעל הכול

בכתבי הקודש מתועדים חילופי הדברים בין אלוהים לבין השטן כך: "ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך אל-עבדי איוב--כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים, וסר מרע; ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם " (איוב ב' 3– בי"ת שלוש). בחילופי הדברים האלה, אלוהים חוזר על שאלתו לשטן. זו שאלה שמוכיחה לנו שאלוהים מעריך באופן חיובי את מה שאיוב הפגין והביא לידי ביטוי במהלך הניסיון הראשון, ושההערכה הזו זהה לאופן שבו אלוהים העריך את איוב לפני שהוא הועמד בפיתוי השטן. כלומר לפני שהפיתוי פקד אותו, איוב היה מושלם בעיני אלוהים, לכן אלוהים הגן עליו ועל משפחתו וברך אותו. הוא היה ראוי לברכה בעיני אלוהים. לאחר הפיתוי, איוב לא חטא בשפתיו כי איבד את רכושו ואת ילדיו, אלא המשיך להלל את שמו של יהוה. התנהלותו בפועל גרמה לאלוהים להריע לו ולתת לו ציון מעולה. זאת משום שבעיני איוב, צאצאיו או נכסיו לא היו מספיקים כדי לגרום לו לזנוח את אלוהים. במילים אחרות, ילדיו או רכושו לא היו יכולים למלא את מקומו של אלוהים בלבו . במהלך פיתויו הראשון של איוב, הוא הראה לאלוהים שאהבתו לאלוהים ולדרך של יראת אל והישמרות מרע היא מעל לכול. הניסיון הזה פשוט נתן לאיוב חוויה של קבלת גמול מיהוה אלוהים ושל אובדן רכושו וילדיו בידי אלוהים.

עבור איוב, זו הייתה חוויה אמיתית שטיהרה את נפשו, זו הייתה טבילת חיים שהגשימה את קיומו, ונוסף על כך, זו הייתה סעודה מענגת שבחנה את הציות שלו ואת יראתו את אלוהים. פיתוי זה שינה את מעמדו של איוב ממעמד של איש עשיר לזה של חסר כול, וגם אפשר לו לחוות את התעללות השטן באנושות. אביונותו לא גרמה לו לתעב את השטן. במקום זאת, במעשיו הנתעבים של השטן הוא ראה כמה הוא מכוער ובזוי, כמו גם את איבתו ומרדנותו כלפי אלוהים, והדבר עודד אותו עוד להתמיד לעד בדרך של יראת אל והישמרות מרע. הוא נשבע שהוא לעולם לא יזנח את אלוהים ולא יפנה את גבו לדרכו של אלוהים בגלל גורמים חיצוניים כמו רכוש, ילדים או שארי בשר, ושהוא לעולם לא יהיה עבד לשטן, לרכוש או לכל אדם. מלבד יהוה אלוהים, אף אחד לא יוכל להיות אדונו או אלוהיו. אלה היו שאיפותיו של איוב. על פניו האחרים של הפיתוי, איוב גם השיג דבר מה: הוא השיג עושר רב לנוכח הניסיונות שאלוהים הציב לו.

במהלך העשורים הקודמים של חייו, איוב חזה במעשי יהוה והשיג לעצמו את ברכות יהוה אלוהים. אלה היו ברכות שנתנו לו הרגשה מאוד לא נוחה ותחושת חובה, משום שהוא האמין שהוא לא עשה דבר למען אלוהים, אך בכל זאת הוענקו לו ברכות כה רבות והוא זכה לחסד כה רב. משום כך, הוא לעתים קרובות התפלל בלבו, בתקווה שהוא יוכל לגמול לאלוהים, בתקווה שתהיה לו הזדמנות לשאת עדות על מעשיו של אלוהים ועל גדולתו, ובתקווה שאלוהים ינסה את הציות שלו, ונוסף על כך, שאמונתו תוכל להיטהר עד שהציות והאמונה שלו יזכו לאישורו של אלוהים. וכשהניסיון פקד את איוב, הוא האמין שאלוהים שמע את תפילותיו. איוב נצר את ההזדמנות הזו מעל לכול, לכן לא העז להתייחס אליה בקלות דעת, משום שמשאלת לבו הגדולה ביותר תוכל להתגשם. הגעתה של ההזדמנות הזו משמעותה שהציות שלו ויראתו את אלוהים יוכלו להיבחן ולהיטהר. יתר על כן, המשמעות הייתה שלאיוב הייתה הזדמנות להשיג את אישורו של אלוהים, ובכך הוא יוכל להתקרב אליו עוד יותר. במהלך הניסיון, אמונה ועיסוק כאלה אפשרו לו להפוך למושלם ולהבין טוב יותר את רצון האל. איוב נעשה גם יותר אסיר תודה על ברכותיו וחסדיו של אלוהים, הוא שיבח עוד יותר בלבו את מעשיו של אלוהים, והוא נמלא עוד יותר יראת קודש, ונכסף עוד יותר לחביבותו, גדולתו וקדושתו של אלוהים. באותו הזמן, על אף שאיוב עדיין היה ירא אלוהים וסר מרע בעיני אלוהים, ביחס לחווייתו, אמונתו של איוב והידע שלו התקדמו בצעדי ענק: אמונתו גברה, הציות שלו השיג דריסת רגל ויראתו את אלוהים העמיקה. על אף שניסיון זה שינה את נפשו ואת חייו של איוב, שינוי שכזה לא סיפק את איוב ולא האט את התקדמותו. בה בעת שהוא חישב מה הוא הרוויח מהניסיון הזה ושקל את ליקוייו שלו, הוא התפלל בשקט והמתין לניסיון הבא שיפקוד אותו, מכיוון שהוא ייחל להתרוממות אמונתו, ציותו ויראתו את אלוהים במהלך הניסיון הבא של אלוהים.

אלוהים רואה את המחשבות הפנימיות ביותר של האדם ואת כל מה שהאדם אומר ועושה. מחשבותיו של איוב הגיעו לאוזני יהוה אלוהים, שהאזין לתפילותיו, וכך, כמצופה, הגיע הניסיון הבא שאלוהים הציב לאיוב.

במהלך סבל רב, איוב מבין באמת את דאגתו של אלוהים לאנושות

בעקבות שאלותיו של יהוה אלוהים לשטן, השטן שמח בסתר. זאת מכיוון שהשטן ידע שהוא יורשה שוב לתקוף את האיש אשר היה מושלם בעיני אלוהים – עבור השטן, זו הייתה הזדמנות נדירה. השטן רצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לערער את נחישותו של איוב, לגרום לו לאבד אמון באלוהים, כדי שהוא לא יירא עוד את אלוהים או יברך את שמו של יהוה. הדבר היה נותן לשטן סיכוי: בכל זמן או מקום, הוא יכול היה להפוך את איוב לכלי משחק בידיו. השטן הסתיר את מזימותיו המרושעות ולא הותיר להן עקבות, אך לא יכול היה לרסן את טבעו הרשע. האמת נרמזת בתשובתו לדבריו של יהוה אלוהים, כמתועד בכתבי הקודש: "ויען השטן את-יהוה, ויאמר: עור בעד-עור, וכל אשר לאיש--יתן, בעד נפשו. אולם שלח-נא ידך, וגע אל-עצמו ואל-בשרו--אם-לא אל-פניך, יברכך" (איוב ב' 4-5– בי"ת ארבע עד חמש). בלתי אפשרי שלא להבין היטב את זדוניותו של השטן ולחוש בה מחילופי הדברים שלו עם אלוהים. אין ספק שכל מי שאוהב את האמת ומתעב את הרוע היה שונא עוד יותר את השפלות ואת חוסר הבושה של השטן אחרי שהוא היה שומע את דבריו המופרכים. הוא היה מזדעזע ונגעל מהדברים המופרכים של השטן, ובו בזמן היה נושא תפילות עמוקות ומשאלות אמת לאיוב, בתקווה שהאיש הישר זה ישיג שלמות, שהאיש הזה שירא אלוהים וסר מרע יגבר לנצח על פיתויי השטן ויחיה באור, בקרב ברכותיו והנחייתו של אלוהים. הוא גם היה מייחל שמעשיו הצודקים של איוב יוכלו לדרבן ולעודד את כל מי שעוסק בדרך של יראת אל והישמרות מרע לעולמי עולמים. על אף שניתן לראות את כוונתו הזדונית של השטן בהצהרה הזו, אלוהים הסכים בקלילות ל"בקשתו" של השטן – אך גם היה לו תנאי אחד: "הנו בידך: אך, את-נפשו שמר" (איוב ב' 6– בי"ת שש). מכיוון שהפעם השטן רצה לשלוח את ידו ולפגוע בבשרו ובעצמותיו, אלוהים אמר, "אך את-נפשו שמר". פירוש המילים האלה הוא שאלוהים נתן את בשרו של איוב לשטן, אך שמר את חייו. השטן לא יכול היה לקחת את חייו של איוב, אך מלבד זאת השטן יכול היה להשתמש בכל אמצעי או שיטה נגד איוב.

לאחר שהשטן קיבל את רשותו של אלוהים, השטן מיהר אל איוב והושיט את ידו כדי להכות את עורו בשחין על פני כל גופו, ואיוב חש כאב על פני עורו. איוב שיבח את מופלאותו וקדושתו של יהוה אלוהים, וזה עשה את השטן לבוטה עוד יותר בחוצפתו. מכיוון שהשטן הפיק הנאה מעינוי האדם, הוא הושיט את ידו וגירד את עורו של איוב, מה שגרם לפצעיו לזוב. איוב חש מיד כאב ועינוי מאין כמותם בבשרו ולא יכול היה להתאפק מלעסות את עצמו מכף רגל ועד ראש בידיו, כאילו זה היה יכול להקל את המכה שספגה רוחו מהכאב הזה בבשר. הוא הבין שאלוהים לצדו וצופה בו, והוא ניסה כמיטב יכולתו לחזק עצמו. הוא שוב כרע ארצה ואמר: "אתה זה שרואה אל תוך לב האדם, אתה צופה בייסוריו. מדוע חולשתו מדאיגה אותך? ברוך שם יהוה אלוהים". השטן ראה את כאבו הבלתי נסבל של איוב, אך לא ראה את איוב זונח את שם יהוה אלוהים. לפיכך, הוא מיהר לשלוח את ידו ולהכות את איוב בעצמותיו, משום שהוא נואש לקרוע אותו לגזרים. בן-רגע, איוב חש סבל מאין כמוהו. זה היה כאילו נתלש הבשר מעצמותיו וכאילו עצמותיו מרוסקות בזו אחר זו. הסבל והעינוי האלה גרמו לו לחשוב שעדיף למות... הסבולת שלו הגיעה אל קצה גבול היכולת... הוא רצה לצעוק. הוא רצה לקרוע את עורו מגופו כדי להפחית את הכאב. אך הוא עצר בעד הזעקות ולא קרע את עורו, משום שהוא לא רצה לתת לשטן לראות את חולשתו. לכן הוא כרע פעם נוספת, אך בפעם הזו הוא לא חש בנוכחות יהוה אלוהים. הוא ידע שאלוהים נמצא לעתים קרובות לפניו, מאחוריו ומצדדיו. אולם במהלך כאבו, אלוהים מעולם לא צפה. הוא כיסה את פניו ונחבא, משום שמשמעות בריאתו את האדם לא הייתה להביא עליו סבל ועינוי. באותו הזמן, איוב בכה ועשה כמיטב יכולתו לעמוד בייסורי הגוף הללו, אך הוא לא יכול עוד להתאפק מלהודות לאלוהים: "האדם נופל במכה הראשונה, הוא חלש וחסר כוח, הוא צעיר ונבער – מדוע תרצה לנהוג בו ברכות ובדאגה? אתה מכה אותי, אך הדבר מכאיב לך. מה באדם ראוי לדאגתך?" תפילותיו של איוב הגיעו לאוזני אלוהים ואלוהים שתק, צופה ללא אומר... לאחר שניסה לשווא כל תרגיל אפשרי, השטן עזב בדממה, אך זה לא היה סופם של הניסיונות שאלוהים העמיד בהם את איוב. מכיוון שעוצמתו של אלוהים שנגלתה באיוב לא פורסמה בפומבי, סיפורו של איוב לא הסתיים בנסיגת השטן. עם כניסתן של דמויות חדשות, צפויות היו עוד התרחשויות מרהיבות.

ביטוי נוסף של יראת איוב את אלוהים והישמרותו מרע הוא האופן שבו הוא הילל את שמו של יהוה בכול

איוב סבל חורבן מצד השטן, אך עדיין לא זנח את שמו של יהוה אלוהים. אשתו הייתה הראשונה לצאת ולגלם את דמותו של השטן, מה שניתן לראות באופן שבו היא התקיפה את איוב. הטקסט המקורי מתאר זאת: "ותאמר לו אשתו, עדך מחזיק בתמתך; ברך אלהים, ומת" (איוב ב' 9– בי"ת תשע). אלה הדברים שהשטן אמר במסווה אנושי. הם היו התקפה והאשמה, כמו גם שידול, פיתוי ודיבה. לאחר שהוא כשל בתקיפת בשרו של איוב, השטן תקף ישירות את הגינותו. בכך, הוא רצה לנצל את הדבר כדי לגרום לאיוב לוותר על הגינותו, לזנוח את אלוהים ולהפסיק לחיות. כך השטן רצה גם לפתות את איוב במילים האלה: אם איוב יזנח את שמו של יהוה, לא יהיה עליו לסבול עינויים כאלה – הוא יוכל להשתחרר מעינויי הבשר. למשמע עצתה של אשתו, איוב נזף בה באומרו "כדבר אחת הנבלות תדברי--גם את-הטוב נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל; בכל-זאת לא-חטא איוב, בשפתיו" (איוב ב' 10– בי"ת עשר). איוב הכיר את המילים האלה זה מכבר, אך ברגע זה, הוכח שהוא מכיר אותן באמת.

כשאשתו יעצה לו לברך אלוהים ולמות, כוונתה הייתה: אלוהיך נוהג בך כך, מדוע אתה לא מקלל אותו? מדוע אתה עדיין חי? אלוהיך כל כך לא הוגן כלפיך, אך אתה עדיין אומר ברוך שם יהוה. איך הוא יכול להמיט עליך אסון כשאתה מברך את שמו? מהר וזנח את שמו של יהוה ואל תלך עוד אחריו. כך יבואו צרותיך אל קצן. ברגע הזה, נוצרה העדות שאלוהים רצה לראות באיוב. אף אדם רגיל לא יכול לשאת עדות כזו, ואנחנו לא קוראים על כך באף סיפור בכתבי הקודש – אך אלוהים ראה זאת זמן רב לפני שאיוב אמר את הדברים הללו. אלוהים פשוט רצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לאפשר לאיוב להוכיח לכולם שאלוהים צדק. לנוכח עצת אשתו, לא רק שאיוב לא ויתר על הגינותו או זנח את אלוהים, אלא שהוא גם אמר לאשתו: "גם את-הטוב נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל". האם המילים האלה נושאות משקל רב? יש כאן רק עובדה אחת המסוגלת להוכיח את כובד משקלן של המילים האלה. משקלן של המילים האלה הוא שאלוהים מאשר אותן בלבו. הן מה שאלוהים רצה בו, מה שהוא רצה לשמוע, והן התוצאה שאלוהים ייחל לראות. המילים האלה הן גם מהות עדותו של איוב. בכך הוכחו תומתו של איוב, יושרו, יראתו את אלוהים והישמרותו מרע. ערכו הרב של איוב היה טמון בכך שכאשר הוא פותה ואפילו כשכל גופו התכסה בשחין, כשהוא סבל את הגרוע שבעינויים, וכשאשתו ושארי בשרו יעצו לו, הוא עדיין אמר מילים שכאלה. במילים אחרות, הוא האמין בלבו שבלי קשר לפיתויים שייקרו בדרכו, או לחומרת הצרות והעינויים, אפילו יפקוד אותו המוות, הוא לא יזנח את אלוהים ולא ידחה את הדרך של יראת אל והישמרות מרע. אם כן, אתם רואים שאלוהים תפס את המקום החשוב ביותר בלבו, ושרק אלוהים היה בלבו. זו הסיבה שאנחנו קוראים בכתבי הקודש תיאורים כאלה שלו: "בכל-זאת לא-חטא איוב, בשפתיו". לא רק שהוא לא חטא בשפתיו, אלא שהוא לא הלין על אלוהים בלבו. הוא לא אמר מילים קשות נגד אלוהים ולא חטא נגדו. לא רק שפיו ברך את שמו של יהוה, אלא הוא עשה זאת גם בלבו – פיו ולבו היו שווים. זה היה איוב האמיתי שאלוהים ראה, וזו הייתה הסיבה שאלוהים הוקיר את איוב.

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג' חלק 2

עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג' חלק 2

זה עתה דיברנו על כל העבודה שאלוהים השלים – שורת הדברים שהוא עשה בפעם הראשונה. כל אחד מהדברים הללו רלוונטי לתוכנית הניהול של אלוהים ולרצונו של אלוהים. הם רלוונטיים גם לטבעו של אלוהים ולמהותו. אם נרצה להבין טוב יותר את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, לא נוכל לעצור בתנ"ך או בעידן החוק. עלינו להתקדם עם הצעדים שאלוהים נקט בעבודתו. אם כן, כשאלוהים חתם את עידן החוק והחל את עידן החסד, צעדינו שלנו הגיעו אל עידן החסד – עידן מלא חסד וגאולה. בעידן הזה, אלוהים שוב עשה דבר מה חשוב ביותר בפעם הראשונה. העבודה בעידן החדש הזה הייתה נקודת פתיחה חדשה עבור אלוהים והאדם כאחד. נקודת הפתיחה החדשה הזו הייתה עבודה חדשה נוספת שאלוהים עשה בפעם הראשונה. העבודה החדשה הזו הייתה משהו חסר תקדים שאלוהים ביצע, שבני האדם וכל הברואים לא יכלו להעלות על דעתם. זה דבר שכיום ידוע היטב לכל בני האדם – זו הייתה הפעם הראשונה שאלוהים הפך לבן אנוש, הפעם הראשונה שהוא החל עבודה חדשה בדמות אדם, עם זהות של אדם. העבודה החדשה הזו סימלה שאלוהים השלים את עבודתו בעידן החוק, ושהוא לא יעשה או יאמר עוד דבר כחלק מהחוק. הוא גם לא יאמר או יעשה דבר בצורת החוק או בהתאם לעקרונות או כללי החוק. כלומר כל עבודתו המבוססת על החוק נעצרה לנצח ולא תימשך, מכיוון שאלוהים רצה להתחיל עבודה חדשה ולעשות דברים חדשים, ולתוכניתו הייתה שוב נקודת פתיחה חדשה. לכן, אלוהים היה צריך להוביל את האנושות אל העידן הבא.

השאלה אם היה מדובר בחדשות משמחות או מבשרות רעות לבני האדם הייתה תלויה במהותם. ניתן לומר שאלה לא היו חדשות משמחות, אלא חדשות מבשרות רעות לאנשים מסוימים, מכיוון שכאשר אלוהים החל את עבודתו החדשה, אותם אנשים שרק צייתו לחוקים ולכללים, שרק נצמדו לדוקטרינות אך לא יראו את אלוהים, נטו לעשות שימוש בעבודתו הישנה כדי לגנות את עבודתו החדשה. עבור האנשים הללו, היו אלה חדשות מבשרות רעות. אולם עבור כל אדם שהיה תמים ופתוח, שהיה כן בפני אלוהים ומוכן לקבל את גאולתו, התגלמותו הראשונה של אלוהים הייתה בשורה משמחת ביותר. זאת משום שמאז שהיו בני אדם, זו הייתה הפעם הראשונה שאלוהים התגלה וחי בקרב האנושות בצורה שלא הייתה רוח הקודש. במקום זאת, הוא נולד מבת אנוש וחי בקרב האנשים כבר האנוש ועבד בקרבם. ה"פעם הראשונה" הזו הפרה את התפיסות של בני האדם וגם הייתה מעל לכל דמיון. בנוסף, כל חסידי האל זכו ליתרון מוחשי. לא רק שאלוהים סיים את העידן הישן, אלא שהוא גם הפסיק את שיטות עבודתו וסגנון עבודתו הישנים. הוא כבר לא התיר לשליחיו למסור את רצונו, הוא כבר לא היה נסתר בעננים, והוא כבר לא נראה ודיבר אל בני האדם בציוויים באמצעות רעם. בשונה מכל דבר אחר לפני כן, באמצעות שיטה שלא תעלה על הדמיון האנושי, שיטה שבני האדם התקשו להבין או לקבל – התגלמות כבשר ודם – הוא הפך לבר האנוש כדי לפתח את עבודת העידן ההוא. המהלך הזה הפתיע את האנושות וגרם לה לחוסר נוחות, מכיוון שאלוהים החל שוב בעבודה חדשה שהוא מעולם לא עשה לפני כן. היום, נביט בעבודה החדשה שאלוהים השיג בעידן החדש. בכל העבודה החדשה הזו, מה אנחנו יכולים להבין מטבעו של אלוהים וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו?

הדברים הבאים מתועדים בברית החדשה.

1. (מתי י"ב 1) בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול.

2. (מתי י"ב 6-8) ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר "כי חסד חפצתי ולא-זבח", לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת.

נביט קודם בפסוק הזה: "בעת ההיא, עבר ישוע בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו רעבו והחלו לקטוף שיבולים ולאכול."

מדוע בחרנו בפסוק הזה? מה הקשר בינו לבין טבעו של אלוהים? בפסוק הזה, הדבר הראשון שאנחנו יודעים הוא שזה היה יום השבת, אך האדון ישוע יצא להוביל את תלמידיו בשדה הקמה. מה שיותר "שערורייתי" הוא שהם אפילו "החלו לקטוף שיבולים ולאכול." בעידן החוק, חוקיו של יהוה אלוהים אסרו על אנשים לצאת סתם או לקחת חלק בפעילויות בשבת – היו דברים רבים שהיו אסורים בשבת. הפעולה הזו מצדו של האדון ישוע הייתה תמוהה בעיני בני האדם שחיו זמן רב תחת החוק, והדבר אף עורר ביקורת. באשר לתחושת הבלבול שלהם והאופן שבו הם דיברו על מעשהו של ישוע, נניח את אלה בצד לעת עתה, ונדון ראשית בשאלה מדוע בחר האדון ישוע לעשות זאת בשבת, מכל הימים, ומה הוא רצה ללמד באמצעות המעשה הזה את האנשים שחיו תחת החוק. זהו הקשר בין הפסוק הזה לבין טבעו של אלוהים, שעליו ברצוני לדבר.

כשהאדון ישוע בא, הוא השתמש בפעולות מעשיות כדי לתקשר לאנשים: אלוהים עזב את עידן החוק והחל בעבודה חדשה, והעבודה החדשה הזו לא הצריכה שמירת שבת. כשאלוהים חרג מהמגבלות של יום השבת, זו הייתה רק טעימה מוקדמת של עבודתו החדשה. עבודתו הגדולה באמת ממשיכה להיעשות. כשהאדון ישוע החל את עבודתו, הוא כבר הותיר מאחוריו את כבלי עידן החוק והשתחרר מההגבלות של התקנות והעקרונות של העידן הזה. לא היה בו זכר לכל דבר הקשור לחוק. הוא השיל את החוק מעליו לחלוטין ולא ציית לו עוד, והוא לא דרש עוד מהאנושות לציית לחוק. אם כך, כאן אתם רואים שהאדון ישוע הלך בשדה הקמה בשבת. אלוהים לא נח, אלא יצא לעבוד. הפעולה הזו ערערה את תפיסותיהם של אנשים והעבירה להם את המסר שהוא אינו חי יותר תחת החוק ושהוא חרג מגבולות השבת והופיע בפני האנושות ובקרבה בדמות חדשה, עם דרך עבודה חדשה. הפעולה הזו בישרה לאנשים שהוא הביא עמו עבודה חדשה שהחלה עם עזיבת החוק והשבת. כשאלוהים ביצע את העבודה החדשה שלו, הוא לא נצמד עוד אל העבר והוא לא היה מעוניין עוד בתקנות של עידן החוק. הוא גם לא הושפע מעבודתו בעידן הקודם, אלא עבד כרגיל בשבת, וכשתלמידיו היו רעבים, הם יכלו לקטוף שיבולים לאכול. הדבר היה רגיל לחלוטין בעיני אלוהים. לאלוהים יש אפשרות להתחלה חדשה לחלק ניכר מהעבודה שהוא רוצה לעשות והדברים שהוא רוצה לומר. ברגע שיש לו התחלה חדשה, הוא אינו מזכיר את עבודתו הקודמת ואינו ממשיך אותה. זאת משום שלאלוהים יש העקרונות שלו בעבודתו. כשהוא רוצה להתחיל עבודה חדשה, הוא רוצה להביא את האנושות אל שלב חדש בעבודתו, ובשלה בזה עבודתו מגיעה לשלב גבוה יותר. אם אנשים ימשיכו לפעול לפי האמירות או התקנות הישנות, או ימשיכו לדבוק בהן, הוא לא ינציח או ישבח זאת. זאת מפני שהוא כבר הביא עבודה חדשה ושלב חדש בעבודתו. כשהוא יוזם עבודה חדשה, הוא מופיע בפני האנושות בדמות חדשה לחלוטין, מזווית חדשה לחלוטין, ובדרך חדשה לחלוטין, כדי שבני האדם יוכלו לראות היבטים שונים של טבעו ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זו אחת ממטרותיו בעבודתו החדשה. אלוהים לא דבק בישן ולא נצמד לשביל המוכר. כשהוא עובד ומדבר, הדבר אינו מגביל כמו שאנשים מדמיינים. באלוהים, הכל חופשי ומשוחרר ואין איסורים או הגבלות – מה שהוא מביא לאנושות הוא חירות ושחרור. הוא אל חי, אל שקיים באמת ובתמים. הוא אינו בובה או פסל חרס, והוא שונה לחלוטין מהאלילים שאנשים מקדשים ועובדים. הוא חי וחיוני ומה שדבריו ועבודתו מביאים לבני האדם זה חיים ואור, חירות ושחרור, מכיוון שהוא בעל האמת, החיים והדרך – הוא אינו מוגבל בשום צורה בעבודתו. בלי קשר למה אנשים אומרים ולאופן שבו הם רואים או מעריכים את עבודתו החדשה, הוא יבצע את עבודתו ללא נקיפות מצפון. הוא לא יחשוש מתפיסותיו של איש או מאצבעות המופנות כלפי עבודתו ודבריו, או אפילו מהתנגדותם החריפה של בני אדם מסוימים לעבודתו החדשה. איש מקרב הבריות אינו יכול להשתמש בהיגיון אנושי או דמיון, ידע או מוסריות אנושיים כדי למדוד או להגדיר את מה שאלוהים עושה, כדי להטיל ספק בעבודתו, להפריע לה או לחבל בה. אין כל הגבלה בעבודתו, ואף אדם, דבר או חפץ לא יגבילו אותה, וכוחות עוינים לא יפריעו לה. בעבודתו החדשה, הוא מלך שמנצח תמיד וכל כוח עוין וכל כפירה ודבר שקר מצד האנושות נרמסים תחת הדום רגליו. כל שלב חדש בעבודה שהוא מבצע צריך להתפתח ולהתרחב בקרב האנושות, ולהיות מבוצע ללא עיכוב בכל התבל עד שעבודתו הגדולה תושלם. אלה כול יכולתו של אלוהים, חוכמתו, סמכותו ועוצמתו. לפיכך, האדון ישוע יכול היה בצורה פתוחה לצאת ולעבוד בשבת מכיוון שבלבו לא היו חוקים, ולא היו ידע או דוקטרינה שנבעו מהאנושות. הדברים שהיו לו היו עבודתו החדשה של אלוהים ודרכו. עבודתו הייתה הדרך לשחרור האנושות, להוצאתה לחופשי, לאפשר לה להתקיים באור ולאפשר לה לחיות. ובני האדם שעובדים אלילים או אלי שקר חיים בכל יום כשהם נתונים בכבלי השטן, ומגודרים בכל מיני כללים ואיסורים – היום דבר אחד אסור, מחר אחר – אין כל חירות בחייהם. הם כמו אסירים בשלשלאות, ללא כל שמחה. מה מייצג "איסור"? הוא מייצג מגבלות, כבלים ורוע. ברגע שאדם עובד אליל, הוא עובד אל שקר, רוח רעה. האיסור נלווה לכך. אסור לכם לאכול דבר כזה או אחר, היום אסור לכם לצאת, מחר אסור לכם להדליק אש, ביום שלאחר מכן אסור לכם לעבור לבית חדש, יש לבחור בימים מסוימים לחתונות ולוויות ואף ללידה. איך נקרא הדבר? הדבר הזה נקרא איסור. זוהי כבילה של האנושות, ואלו הן שלשלאות השטן והרוחות הרעות אשר שולטות בבני האדם ומגבילות את לבם וגופם. האם האיסורים האלה קיימים אצל אלוהים? בדברכם על קדושתו של אלוהים, עליכם לחשוב קודם כל על כך: אצל אלוהים אין כל איסורים. לאלוהים יש עקרונות בדבריו ובעבודתו, אך אין איסורים, מכיוון שאלוהים עצמו הוא האמת, הדרך והחיים.

כעת, בואו נסתכל על הפסוק הבא: "ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר 'כי חסד חפצתי ולא-זבח', לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" (מתי י"ב 6-8). למה מתייחסת כאן המילה "מקדש"? במילים פשוטות, "מקדש" מתייחס לבניין גבוה ומפואר, ובעידן החוק, בית המקדש היה המקום שבו הכוהנים עבדו את אלוהים. כשהאדון ישוע אמר, "במקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש," למי מתייחסת המילה "מקום"? ברור שהמילה "מקום" מתייחסת לאדון ישוע בעצמו, משום שרק הוא היה גדול מן המקדש. מה אמרו המילים הללו לאנשים? הן אמרו לאנשים לצאת מהמקדש – אלוהים כבר יצא ולא עבד בו יותר, לכן על האנשים לחפש אחר עקבותיו של אלוהים מחוץ לבית המקדש וללכת בעקבותיו בעבודתו החדשה. הרקע לאמירה הזו של האדון ישוע היה שתחת החוק, אנשים החלו לראות את בית המקדש כדבר גדול יותר מאלוהים עצמו. כלומר אנשים עבדו את בית המקדש במקום לעבוד את אלוהים. לכן האדון ישוע הזהיר אותם לא לעבוד אלילים, אלא לעבוד את אלוהים, משום שהוא עליון. לפיכך, הוא אמר: "כי חסד חפצתי ולא-זבח." ברור שבעיני האדון ישוע, מרבית האנשים תחת החוק לא עבדו יותר את יהוה, אלא פשוט ביצעו את התהליך של הקרבת קורבנות, והאדון ישוע קבע שהתהליך הזה היה עבודת אלילים. עובדי האלילים הללו היו ראו את בית המקדש כדבר גדול ונשגב יותר מאלוהים. בלבם היה רק בית המקדש, ולא אלוהים. ואילו הם איבדו את בית המקדש, הם היו כאילו מאבדים את מקום מגורם. בלי בית המקדש, לא היה להם מקום לעבוד את אלוהים ולהקריב את קורבנותיהם. מקום מגורם, לכאורה, הוא המקום שבו הם פעלו תחת נס עבודת יהוה אלוהים, מה שאפשר להם להישאר בבית המקדש ולקיים את ענייניהם שלהם. קורבנותיהם לכאורה היו רק לשם עיסוקיהם האישיים המבישים במסווה של קיום עבודתם בבית המקדש. זו הייתה הסיבה לכך שאנשים באותו הזמן ראו את בית המקדש כגדול יותר מאלוהים. מכיוון שהם השתמשו בבית המקדש ככיסוי, ושהם השתמשו בקורבנות כמסווה לרמאות כנגד אנשים וכנגד אלוהים, האדון ישוע אמר זאת כדי להזהיר אנשים. אם תיישמו את הדברים הללו ביחס להווה, הם עדיין תקפים וענייניים באותה מידה. על אף שאנשים כיום חוו עבודה שונה של אלוהים בהשוואה לאנשים בעידן החוק, מהות הטבע שלהם נותרה דומה. בהקשר של העבודה היום, אנשים עדיין עושים אותו סוג של דברים כמו "בית המקדש גדול מאלוהים". לדוגמה, אנשים רואים את מילוי חובותיהם כתפקידם. הם רואים בנשיאת עדות על אלוהים ובמאבק בתנין הגדול האדום כאש תנועות פוליטיות להגנה על זכויות אדם, על הדמוקרטיה ועל חירות. הם מנצלים את חובתם כדי להשתמש בכישוריהם לטובת הקריירות שלהם, אך מבחינתם, יראת אל והישמרות מרע הם רק פיסות דוקטרינה שעליהם לציית להן, וכן הלאה. האין ההתבטאויות האלה מצד בני האדם למעשה זהות ל"בית המקדש גדול מאלוהים"? אלא שלפני אלפיים שנה, אנשים קיימו את ענייניהם הפרטיים בבית המקדש הגשמי, אך כיום, אנשים מקיימים את ענייניהם הפרטיים במקדשים בלתי מוחשיים. אותם אנשים הנוצרים את החוקים רואים בהם דבר מה גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים מעמד רואים בו גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים את הקריירות שלהם רואים בהן גדולות מאלוהים, וכן הלאה. משום כל התבטאויותיהם אני אומר: "אנשים מהללים את אלוהים כגדול מכל בדבריהם, אך בעיניהם הכל גדול יותר מאלוהים." זאת מכיוון שברגע שבהיותם חסידים של אלוהים, נקרית הזדמנות בדרכם של אנשים להציג את כישרונותיהם שלהם, או לנהל את ענייניהם שלהם או את הקריירה שלהם, הם מתרחקים מאלוהים ושוקעים בקריירות שהם אוהבים. באשר למה שאלוהים הפקיד בידיהם ובאשר לרצונו, הדברים הללו הושלכו זה מכבר. בתרחיש הזה, מה ההבדל בין האנשים הללו לבין אלה שניהלו את עסקיהם בתוך בית המקדש לפני אלפיים שנה?

כעת, בואו נביט במשפט האחרון בפסוק הזה מכתבי הקודש: "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת." האם ישנו צד מעשי למשפט הזה? האם אתם יכולים לראות את הצד המעשי בו? כל דבר שאלוהים אומר בא מלבו. אם כן, מדוע הוא אמר זאת? כיצד אתם מבינים זאת? אתם עשויים להבין את משמעות המשפט הזה כעת, אך בזמנו מעטים הבינו זאת, מכיוון שהאנושות זה עתה יצאה מעידן החוק. עבורם, היציאה מהשבת הייתה קשה מאוד לביצוע, שלא לדבר על הבנת השבת האמיתית.

המשפט "שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" אומר לאנשים שכל הנוגע לאלוהים אינו מוחשי, ועל אף שאלוהים יכול לספק את כל צורכיכם המוחשיים, לאחר שכל צורכיכם המוחשיים מומשו, האם הסיפוק מהדברים הללו יכול להחליף את עיסוקכם באמת? הדבר בבירור אינו אפשרי! טבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, אשר שיתפנו לגביהם, שניהם אמת. לא ניתן למדוד זאת במחירם הכבד של חפצים גשמיים או בערכו של כסף, משום שזה אינו חפץ גשמי, והוא מספק את צורכי הלב של כל אחד ואחד. עבור כל אדם, הערך של האמיתות הבלתי מוחשיות האלה צריך להיות גדול מהערך של כל דבר גשמי שנושא חן בעיניו, נכון? עליכם להתעכב על האמירה הזו. הנקודה החשובה במה שאמרתי היא שמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו של אלוהים, הם הדברים החשובים ביותר לכל אדם ואדם, ולא ניתן להחליפם בחפצים חומריים. אתן לכם דוגמה: כשאתם רעבים, אתם זקוקים למזון. המזון הזה יכול להיות מזין יחסית או לוקה יחסית, אבל כל עוד תאכלו לשובע, תחושת הרעב הלא נעימה תחלוף – היא תיעלם. אתם יכולים לשבת בשלווה וגופכם ינוח. את רעבם של אנשים ניתן לפתור באמצעות מזון, אך כאשר אתם חסידים של אלוהים ואתם מרגישים שאינכם מבינים אותו, כיצד תוכלו לפתור את הריקנות שבלבכם? האם ניתן לפתור זאת באמצעות מזון? כאשר אתם הולכים בעקבות אלוהים ואינכם מבינים את רצונו, במה תוכלו להשביע את הרעב שבלבכם? במהלך חוויית הישועה שלכם באמצעות אלוהים, תוך כדי העיסוק בהשגת שינוי בטבעכם, אם אינכם מבינים את רצונו של אלוהים ואינכם יודעים מה האמת, אם אינכם מבינים את טבעו של אלוהים, האם אינכם חשים חוסר נוחות? האם אינכם חשים רעב וצמא עזים בלבכם? האם הרגשות האלה לא מונעים מכם לחוש שלווה בלבכם? אם כן, כיצד תוכלו להשביע את הרעב הזה שבלבכם – האם יש דרך לפתור זאת? יש אנשים שיוצאים לקניות, יש כאלה שמגלים את מה שעל לבם לחברים, יש כאלה שישנים כמה שרק אפשר, אחרים קוראים עוד מדברי האל, או שהם עובדים קשה יותר ומשקיעים מאמצים רבים יותר במילוי חובותיהם. האם הדברים הללו יכולים לפתור את הקשיים האמיתיים שלכם? כולכם מבינים לחלוטין נוהגים כאלה. כשאתם חשים חסרי אונים, כשאתם חשים תשוקה עזה להשיג נאורות מאלוהים, שתאפשר לכם להכיר את מציאות האמת ואת רצונו, למה אתם זקוקים ביותר? מה שאתם זקוקים לו אינו ארוחה דשנה ולא כמה מילים טובות. יותר מכך, אלה לא הנוחיות והסיפוקים החולפים של הגוף – מה שאתם זקוקים לו הוא שאלוהים יאמר לכם ישירות ובבירור מה עליכם לעשות וכיצד לעשות זאת, ושהוא יאמר לכם בבירור מה האמת. לאחר שהבנתם זאת, אפילו אם זה רק קצת, האם אינכם חשים מסופקים יותר בלבכם מאשר לאחר שאכלתם ארוחה טובה? כשלבכם מסופק, האין לבכם וכל ישותכם זוכים לשלווה אמיתית? באמצעות ההשוואה והניתוח האלה, האם אתם מבינים כעת מדוע רציתי לחלוק איתכם את המשפט הזה, "בר האנוש הוא אדון השבת"? המשמעות היא שמה שמגיע מאלוהים, מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכל כולו, גדולים מכל דבר אחר, לרבות האדם או הדבר שפעם האמנתם שהוא היקר לכם ביותר. כלומר אם אדם לא יכול לקבל דברים מפיו של אלוהים, או שהוא אינו מבין את רצון האל, הוא לא יוכל להשיג שלווה. בחווייתכם העתידית, תבינו מדוע רציתי שתראו את הפסוק הזה היום – זה חשוב מאוד. כל מה שאלוהים עושה הוא אמת וחיים. האמת של האנושות היא דבר שהיא אינה יכולה להחסיר מחייה, ואשר היא לעולם אינה יכולה להסתדר בלעדיו. אפשר גם לומר שזה הדבר הנעלה ביותר. על אף שאינכם יכולים לראותו או לגעת בו, לא ניתן להתעלם מחשיבותו עבורכם. זהו הדבר היחיד שיכול להביא שלווה ללבכם.

האם הבנתכם את האמת משולבת במצבכם האישי? במציאות, עליכם לחשוב ראשית אילו אמיתות מתייחסות לאנשים, לדברים ולחפצים שנתקלתם בהם. בין האמיתות האלה תוכלו, למצוא את רצון האל ולחבר בין מה שחוויתם לבין רצונו. אם אינכם יודעים אילו היבטים של האמת מתייחסים לדברים שנתקלתם בהם, אלא שאתם הולכים ישירות לחפש אחר רצון האל, הגישה הזו עיוורת למדי, והיא אינה יכולה להשיג תוצאות. אם ברצונכם לעסוק באמת ולהבין את רצון האל, ראשית עליכם להסתכל בסוגי הדברים שנתקלתם בהם, להבין לאילו היבטים של האמת הם קשורים, ולחפש אמת בדבר האל המתייחס למה שחוויתם. לאחר מכן, חפשו את דרך הנוהג שנכונה עבורכם באותה אמת. כך תוכלו לזכות בהבנה בלתי ישירה של רצון האל. החיפוש אחר האמת ומימושה אין פירושם יישום מכני של דוקטרינה או מילוי נוסחה. האמת אינה נוסחתית וגם אינה חוק. היא אינה מתה – היא החיים, היא דבר חי, והיא הכלל שברייה חייבת לציית לו, והכלל שבן אנוש זקוק לו בחייו. זהו דבר שעליכם להבין יותר מניסיון. בלי קשר לשאלה לאיזה שלב הגעתם בחווייתכם, אתם בלתי נפרדים מדבר האל או מהאמת. הדברים שאתם מבינים מטבעו של אלוהים והדברים שאתם יודעים לגבי מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כולם מבוטאים בדברי האל. הם קשורים לאמת בקשר בלתי ניתן להתרה. טבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הם עצמם האמת. האמת היא ביטוי אמיתי של טבעו של אלוהים ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. היא הופכת את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשי וקובעת זאת במפורש. היא אומרת לכם בצורה ישירה יותר מה אלוהים אוהב, מה הוא לא אוהב, מה הוא רוצה שתעשו ומה הוא אינו מתיר לכם לעשות, אילו אנשים הוא מתעב ואילו אנשים משמחים אותו. מאחורי האמיתות שאלוהים מביע אנשים יכולים לראות את ההנאה, הכעס, הצער והאושר שלו, כמו גם את מהותו – זוהי חשיפת טבעו. מלבד ההיכרות עם מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו והבנת טבעו מדבריו, מה שחשוב ביותר הוא הצורך להשיג את ההבנה הזו באמצעות ניסיון מעשי. אם אדם מנתק עצמו מהחיים האמיתיים כדי להכיר את אלוהים, הוא לא יוכל להשיג זאת. אפילו אם ישנם אנשים שיכולים להשיג מידה מסוימת של הבנה מדבר האל, ההבנה הזו מוגבלת להשערות ומילים, ויש שונות לעומת מה שאלוהים הינו באמת.

מה שאנחנו מתקשרים לגביו כעת כולו בתחום הסיפורים המתועדים בכתבי הקודש. באמצעות הסיפורים האלו ובאמצעות ניתוח הדברים הללו שקרו, אנשים יכולים להבין את טבעו של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ואת מהשהוא הביע. זה יאפשר להם להכיר כל היבט של אלוהים בצורה רחבה יותר, עמוקה יותר, מקיפה יותר ויסודית יותר. אם כך, האם הדרך היחידה להכיר כל היבט של אלוהים היא באמצעות הסיפורים הללו? לא! זאת משום שמה שאלוהים אומר והעבודה שהוא עושה בעידן המלכות יכולים לסייע לאנשים להכיר את טבעו בצורה מלאה וטובה יותר. עם זאת, אני חושב שקצת יותר קל להכיר את טבעו של אלוהים ולהבין את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו באמצעות כמה דוגמאות או סיפורים המתועדים בכתבי הקודש ואשר אותם אנשים מכירים. אם אקח את דברי השיפוט והייסורים והאמיתות שאלוהים מבטא היום כדי לגרום לכם להכיר אותו מילה במילה, תרגישו שזה משמים ומייגע מדי ויהיו אנשים שאפילו ירגישו שדברי האל נשמעים נוסחתיים. אך אם ניקח את הסיפורים האלה מכתבי הקודש כדוגמאות שיסייעו לאנשים להכיר את טבעו של אלוהים, הדבר לא יישמע להם משעמם. אפשר לומר שבמהלך הסברת הדוגמאות האלה, הפרטים של מה שהיה בלבו של אלוהים באותו הזמן – מצב רוחו או תחושותיו, או מחשבותיו ורעיונותיו – סופרו לאנשים בשפת בני האדם. המטרה של כל זה היא לאפשר להם להעריך ולהרגיש שמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו אינו נוסחה. אין זו אגדה או דבר מה שאנשים אינם יכולים לראות או לחוש. זהו דבר שקיים באמת, שאנשים יכולים להרגיש ולהעריך. זוהי המטרה הסופית. אפשר לומר שאנשים שחיים בעידן הזה התברכו. הם יכולים לשאוב מהסיפורים מכתבי הקודש הבנה רחבה יותר של עבודתו הקודמת של אלוהים. הם יכולים לראות את טבעו מהעבודה שעשה. הם יכולים להבין את רצון האל עבור האנושות באמצעות הטבע הזה שהוא הביע. בנוסף, הם יכולים להבין את הביטויים הממשיים של קדושתו ושל דאגתו לבני האדם כדי להשיג היכרות מעמיקה ומפורטת יותר עם טבעו של אלוהים. אני מאמין שכולכם יכולים להרגיש זאת!

במסגרת העבודה שהאדון ישוע השלים בעידן החסד, אפשר לראות היבט נוסף של מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. הדבר הובע באמצעות גופו ובני האדם יכול לראות ולהעריך זאת באמצעות אנושיותו. בבר האנוש אנשים ראו כיצד אלוהים כבשר ודם הביא לידי ביטוי את אנושיותו, והם ראו את אלוהיותו של אלוהים מתבטאת כבשר ודם. שני סוגי הביטוי האלה אפשרו לאנשים לראות אל ממשי מאוד, ולקבל תפיסה שונה של אלוהים. עם זאת, בזמן שחלף בין בריאת העולם ותום עידן החוק, כלומר לפני עידן החסד, מה שבני האדם ראו, שמעו וחוו היה רק ההיבט האלוהי של אלוהים. זה היה מה שאלוהים עשה ואמר בעולם בלתי מוחשי והדברים שהביע מישותו הממשית שלא ניתן היה לראות או לגעת בה. לעתים קרובות, הדברים הללו גרמו לאנשים להרגיש שאלוהים כה גדול ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. הרושם שאלוהים נתן לאנשים בדרך כלל היה שהוא מופיע ונעלם שוב, ואנשים אפילו חשו שכל מחשבה ורעיון שלו היו כה מסתוריים וחמקמקים שאין כל דרך להגיע אליהם, לא כל שכן לנסות להבין ולהעריך אותם. עבור בני האדם, כל דבר הנוגע לאלוהים היה מרוחק מאוד – כה מרוחק עד שאנשים לא יכלו לראות או לחוש זאת. נדמה היה שהוא למעלה בשמיים ושהוא לא קיים כלל. אז עבור אנשים, הבנת לבו של אלוהים ודעתו או משהו ממחשבותיו לא הייתה בת השגה. על אף שאלוהים עשה עבודה ממשית בעידן החוק והוא גם דיבר דברים מסוימים והביע טבע מסוים שאפשרו לאנשים להעריך ולראות ידע אמיתי לגביו, אך בסופו של דבר, זו הייתה הבעה של אלוהים את מה ששייך לו ומה שהוא הינו בעולם בלתי מוחשי. מה שאנשים הבינו, מה שהם ידעו היה עדיין לגבי ההיבט האלוהי של מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. האנושות לא יכולה לקבל תפיסה ממשית מההבעה הזו של[א] מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, והרושם שלה מאלוהים היה עדיין מוגבל לתחום של "רוח שקשה להתקרב אליה, שמופיעה ונעלמת". מכיוון שאלוהים לא עשה שימוש בחפץ או דמות מסוימים בעולם המוחשי כדי להיראות לאנשים, הם עדיין לא יכלו להגדיר אותו במושגים אנושיים. בלבם ובמוחם של בני האדם, הם תמיד רצו להשתמש בשפתם שלהם כדי לקבוע אמת מידה לאלוהים, להפוך אותו למוחשי ולהאניש אותו, למשל מה גובהו, מה גודלו, כיצד הוא נראה, מה הוא אוהב במיוחד ומה אישיותו הספציפית. למעשה, אלוהים ידע בלבו שאנשים חושבים כך. צורכיהם של בני האדם היו ברורים לו מאוד, והוא גם ידע כמובן מה עליו לעשות. לכן, הוא ביצע את עבודתו בצורה שונה בעידן החסד. הדרך הזו הייתה אלוהית ומואנשת גם יחד. בפרק הזמן שבו האדון ישוע עבד, אנשים יכלו לראות שלאלוהים היו ביטויים אנושיים רבים. לדוגמה, הוא יכול לרקוד, להשתתף בחתונות, לשתף אנשים, לדבר עמם ולשוחח עמם. בנוסף לכך, האדון ישוע השלים גם עבודה רבה שייצגה את אלוהיותו, ומובן שכל עבודתו הייתה הבעה וגילוי של טבעו של אלוהים. במהלך הזמן הזה, כשאלוהיותו של אלוהים התגשמה בגוף בשר ודם שאנשים יכלו לראות ולחוש, הם לא חשו עוד שהוא מופיע ונעלם ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. להיפך, הם יכלו לנסות לתפוס את רצון האל או להבין את אלוהיותו בכל תנועה של בר האנוש, בדבריו ובעבודתו. בר האנוש בהתגלמותו הביע את אלוהיותו של אלוהים באמצעות אנושיותו, והעביר את רצונו של אלוהים עבור האנושות. ובאמצעות הבעת רצון האל וטבעו, הוא גם חשף בפני אנשים את אלוהים שלא ניתן לראות או לחוש בעולם הרוחני. מה שאנשים ראו היה אלוהים עצמו, מוחשי ובעל בשר ודם. כך, בר האנוש בהתגלמותו הפך דברים כמו זהותו של אלוהים, מעמדו, דמותו, טבעו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשיים ומואנשים. על אף שהמראה החיצוני של בר האנוש היה בעל מגבלות מסוימות מבחינת דמותו של אלוהים, מהותו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, היו מסוגלים לחלוטין לייצג את זהותו ואת מעמדו של אלוהים – פשוט היו כמה הבדלים בצורת הביטוי. בין אם מדובר באנושיותו של בר האנוש או באלוהיותו, איננו יכולים להכחיש שהוא ייצג את זהותו ומעמדו של אלוהים. עם זאת, במהלך הזמן הזה אלוהים עבד כבשר ודם, דיבר מנקודת המבט של בשר ודם ועמד לפני האנושות עם הזהות והמעמד של בר האנוש, והדבר נתן לאנשים את ההזדמנות לפגוש ולחוות את דבריו האמיתיים ועבודתו האמיתית של אלוהים בקרב האנושות. הדבר גם אפשר לאנשים להשיג תובנות על אלוהיותו ועל גדולתו מתוך ענווה, כמו גם לקבל הבנה ראשונית והגדרה ראשונית של האמיתות והממשות של אלוהים. על אף שהעבודה שביצע האדון ישוע, דרכי עבודתו ונקודת המבט שממנה דיבר היו שונות מישותו האמיתית של אלוהים בעולם הרוחני, הכל לגביו ייצג באמת את אלוהים עצמו שבני האדם מעולם לא ראו לפני כן – לא ניתן להכחיש זאת! כלומר בלי קשר לשאלה באיזו צורה אלוהים מופיע, מאיזו נקודת מבט הוא מדבר, או באיזו דמות הוא ניצב בפני האנושות, אלוהים אינו מייצג דבר מלבד עצמו. הוא אינו יכול לייצג שום אדם – הוא אינו יכול לייצג שום אדם מושחת. אלוהים הוא אלוהים עצמו ולא ניתן להכחיש זאת.

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא נכתב "ההבעה הזו של."

עליכם לחיות למען האמת משום שאתם מאמינים באלוהים

הבעיה הנפוצה שקיימת בכל בני האדם היא שהם מבינים את האמת אך אינם יכולים לממש אותה. גורם אחד הוא חוסר נכונותו של האדם לשאת במחיר, וגורם אחר הוא שיכולת ההבחנה של האדם לוקה בחסר; הוא לא מסוגל לשאת מבטו מעבר לקשיים הקיימים בחיים האמיתיים והוא לא יודע איך לנהוג כראוי.