עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב' חלק 1
בפגישה האחרונה שלנו חלקנו נושא חשוב מאוד. אתם זוכרים מה הוא היה? הרשו לי לחזור עליו. הנושא של השיתוף האחרון היה: עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. האם זה נושא חשוב בעיניכם? איזה חלק בו הוא החשוב ביותר בעיניכם? עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים או אלוהים עצמו? איזה חלק מעניין אתכם יותר מכל? על איזה חלק תרצו לשמוע יותר מכל ? אני יודע שקשה לכם לענות על השאלה הזו, מפני שאפשר להבחין בטבעו של אלוהים בכל היבט של עבודתו, ומפני שטבעו תמיד מתגלה בעבודתו ובכל מקום, והלכה למעשה, טבעו של אלוהים מייצג את אלוהים עצמו. בתוכנית הניהול הכוללת של אלוהים, לא ניתן להפריד בין עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו.
תוכן השיתוף האחרון שלנו בנושא עבודתו של אלוהים היה סיפורים מכתבי הקודש שאירעו לפני זמן רב. אלה היו סיפורים על האדם ואלוהים, והם אירעו לאדם ובמקביל עירבו את השתתפותו ואת הבעתו של אלוהים. זו הסיבה שיש לסיפורים האלה ערך מיוחד וחשיבות מיוחדת להכרת אלוהים. מיד לאחר שאלוהים ברא את האנושות, הוא החל לבוא עם האדם במגע ולדבר איתו, והאדם החל להיחשף לטבעו של אלוהים. במילים אחרות, מהמגע הראשון בין אלוהים והאנושות, הוא החל להציג בפני האדם ללא-הרף את מהותו ואת מה ששייך לו ומה שהוא הינו . בין שבני האדם המוקדמים ובני האדם כיום מסוגלים לראות או להבין זאת ובין אם לא, בסיכומו של עניין, אלוהים מדבר עם האדם ועובד בקרב בני האדם, תוך שהוא מגלה את טבעו ומביע את מהותו. זוהי עובדה שאיש לא יכול לערער עליה. פירוש הדבר הוא גם שטבעו של אלוהים, מהותו של אלוהים ומה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו יוצאים לאור ומתגלים ללא-הרף כשהוא עובד ובא במגע עם האדם. הוא מעולם לא הסווה ולא הסתיר דבר מהאדם – הוא מצהיר ומפרסם את טבעו ללא עכבות. לפיכך, אלוהים מקווה שהאדם יוכל להכיר אותו להבין את טבעו ומהותו. הוא לא רוצה שהאדם יראה בטבעו ובמהותו תעלומות נצחיות, והוא לא רוצה שהאנושות תתייחס לאלוהים כאל חידה שלעולם לא תוכל להיפתר. רק כשהאנושות מכירה את אלוהים, האדם יכול לדעת את הדרך קדימה ולהיות מסוגל לקבל את הכוונתו של אלוהים. רק אנושות כזו יכולה באמת לחיות תחת ריבונותו של אלוהים, ולחיות באור ולחיות בקרב ברכותיו של אלוהים.
הדברים והטבע שאלוהים מוציא לאור ומגלה מייצגים את רצונו, והם גם מייצגים את מהותו. כשאלוהים בא במגע עם האדם, יהיו אשר יהיו דברי האל ומעשיו, או הטבע שהוא מגלה, וללא קשר למה האדם רואה ממהותו של אלוהים וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, כל הדברים האלה מייצגים את רצון האל עבור האדם. ללא קשר לשאלה כמה האדם מסוגל לפרש, לתפוס או להבין, הכל מייצג את רצונו של אלוהים – את רצונו של אלוהים עבור האדם. אין ספק בכך! רצונו של אלוהים עבור האנושות הוא מה שהוא דורש מבני האדם להיות, מה שהוא דורש מהם לעשות, האופן שבו הוא דורש מהם לחיות והאופן שבו הוא דורש מהם להיות מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים. האם הדברים האלה בלתי נפרדים ממהותו של אלוהים? במילים אחרות, אלוהים מוציא לאור את טבעו ואת כל מה שייך לאלוהים וכל מה שאלוהים הינו , ובמקביל הוא בא בדרישות מהאדם. אין שקר, אין העמדת פנים, אין הסתרה ואין ייפוי של המציאות. אם כך, מדוע האדם לא מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים ומדוע הוא מעולם לא היה מסוגל לתפוס אותו בבירור? ומדוע הוא מעולם לא מימש את רצונו של אלוהים? הדברים שאלוהים מגלה ומוציא לאור הם מה ששייך לאלוהים עצמו ומה שאלוהים הינו, וכל שמץ וכל היבט של טבעו האמיתי – מדוע האדם לא מסוגל לראות זאת? מדוע האדם לא מסוגל להכיר את אלוהים באופן מעמיק? יש לכך סיבה חשובה. ומה הסיבה לכך? מאז הבריאה, האדם מעולם לא התייחס אל אלוהים כאל אלוהים. בזמנים המוקדמים ביותר, בלי קשר למעשיו של אלוהים בנוגע לאדם, האדם שזה עתה נברא התייחס אליו כאל בן לוויה בלבד, מישהו שאפשר לסמוך עליו. הוא לא הכיר את אלוהים ולא הבין אותו. במילים אחרות, האדם לא ידע שהישות הזו, שעליה הסתמך ואשר ראה בה בת לוויה, מוציאה לאור את מהותו של אלוהים. הוא לא ידע שהישות הזו היא המושלת בכל. לסיכומו של עניין, בני האדם לא הכירו את אלוהים כלל בזמן ההוא. הם לא ידעו שהוא ברא את השמיים והארץ ואת כל צבאם, והם היו בורים באשר למקורו, ויתרה מזאת, לא היה להם מושג מהי מהותו. כמובן באותה עת, אלוהים לא דרש מהאדם להכיר אותו, לתפוס אותו, להבין את כל מעשיו או לדעת את רצונו, משום שזה היה הזמן המוקדם ביותר לאחר בריאת האנושות. כאשר אלוהים החל בהכנות לעבודה בעידן החוק, אלוהים עשה כמה דברים לאדם וכן התחיל לבוא בדרישות לאדם ולומר לו כיצד להקריב קורבן מנחה לאלוהים וכיצד לעבוד אותו. רק אז רכש האדם כמה רעיונות פשוטים בנוגע לאלוהים, ורק אז הוא ידע את ההבדל בין האדם לאלוהים והבין שאלוהים הוא בורא האנושות. כשהאדם ידע שאלוהים הוא אלוהים ושהאדם הוא האדם, נוצר מרחק מסוים בינו לבין אלוהים, אך אלוהים עדיין לא דרש מהאדם להכיר אותו היטב או להבין אותו לעומק. לפיכך, אלוהים בא בדרישות שונות מהאדם על סמך השלבים והנסיבות של עבודתו. מה אתם רואים בכך? איזה היבט מטבעו של האל אתם מבינים ? האם אלוהים אמיתי? האם דרישותיו של אלוהים מהאדם מתאימות? במהלך הזמנים המוקדמים ביותר לאחר שאלוהים ברא את האנושות, לפני שאלוהים השלים את עבודת הכיבוש, לפני שהוא הפך את האדם למושלם, ובטרם הוא אמר לו דברים רבים, דרישותיו מהאדם היו מועטות. ללא קשר למעשי האדם ולאופן התנהגותו, אפילו אם הוא עשה דברים שהעליבו את אלוהים, אלוהים סלח לו על הכל והעלים עין. זאת משום שאלוהים ידע מה הוא העניק לאדם, והוא ידע מה טמון בחובו של האדם. לכן, הוא ידע מה צריך להיות רף דרישותיו מהאדם. אף על פי שרף דרישותיו היה נמוך מאוד באותה עת, אין פירוש הדבר שטבעו לא היה נשגב, או שחוכמתו וכול יכולתו היו רק מילים ריקות מתוכן. עבור האדם, ישנה רק דרך אחת להכיר את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו: התחקות אחר שלבי עבודת הניהול של אלוהים ואחר שלבי ישועתו את האנושות, וקבלת הדברים שאלוהים אומר לאנושות. אילו האדם ידע מה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ואם הוא הכיר את טבעו של אלוהים, האם האדם עדיין היה מבקש מאלוהים לראות את דמותו האמיתית? האדם לא היה עושה זאת ולא היה מעז לעשות זאת, משום שלאחר שהוא תפס את טבעו של אלוהים והבין מה שייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, האדם כבר ראה את אלוהים האמיתי עצמו , וכבר ראה את דמותו האמיתית. זוהי התוצאה הבלתי נמנעת.
בהתחשב בכך שעבודתו של אלוהים ותוכניתו מתקדמות ללא לאות, לאחר שהוא כרת עם האדם את ברית הקשת בענן כאות לכך שלא ישמיד את העולם שוב במבול, אלוהים נתקף ברצון עז לזכות בכל מי שיכול להיות בעצה אחת עמו. בנוסף לכך, משא נפשו הבהול ביותר היה לזכות בכל מי שמסוגל להנהיג את רצונו בעולם, ויתר על כן, לזכות בקבוצת בני אדם המסוגלת להיחלץ מאחיזתם של כוחות החושך ומידי השטן, ומסוגלת לשאת עדות עליו על פני האדמה. זכייה בקבוצה כזו של בני אדם הייתה משאת נפשו של אלוהים זה מכבר, שהוא המתין להגשים מאז הבריאה. לפיכך, בלי קשר לשימוש שעשה אלוהים במבול להשמדת העולם, ובלי קשר לבריתו עם האדם, רצונו של אלוהים, הלך רוחו, תוכניתו ותקוותיו נותרו כולם בעינם. מה שהוא רצה לעשות, מה שהוא השתוקק לעשות זמן רב לפני הבריאה, הוא לזכות באותם בני האדם שהוא חפץ לזכות בהם – לזכות בקבוצת בני אדם היכולים לתפוס את טבעו ולהכיר אותו ולהבין את רצונו, קבוצה שיכולה לעבוד אותו. קבוצת בני אדם כזו יכולה באמת לשאת עליו עדות, ואפשר לומר שאלה הם אנשי סודו.
היום, בואו נמשיך להתחקות אחר צעדיו של אלוהים ולעקוב אחר צעדיו בעבודתו, כדי שנוכל לחשוף את מחשבותיו ורעיונותיו של אלוהים, ואת כל מה שקשור באלוהים – דברים אשר המתינו "באחסון" זמן כה רב. באמצעות הדברים האלה, אנחנו נכיר את טבעו של אלוהים, נבין את מהותו של אלוהים, נכניס את אלוהים ללבנו, וכל אחד מאיתנו יתקרב לאט-לאט לאלוהים ויצמצם את המרחק בינו לבין אלוהים.
חלק ממה שדיברנו עליו בפעם הקודמת מתקשר לסיבה לכך שאלוהים כרת ברית עם האדם. הפעם, נשתף על הפסוקים להלן מספרי הקודש. בואו נתחיל בקריאה מתוך ספרי הקודש.
א. אברהם
1. אלוהים מבטיח לאברהם להעניק לו בן
(בראשית י"ז 15-17) ויאמר אלֹהים, אל-אברהם, שרַי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי: כי שרה, שמה. וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו. ויפֹּל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד.
(בראשית י"ז 21-22) ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת. ויכל, לדבר אִתו; ויעל אלֹהים, מעל אברהם.
2. אברהם מציע את יצחק כקורבן
(בראשית כ"ב 2-3) ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המֹּריה; והעלהו שם, לעֹלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך. וישכם אברהם בבקר, ויחבֹש את-חמֹרו, ויקח את-שני נעריו אִתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עֹלה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלֹהים.
(בראשית כ"ב 9-10) ויבֹאו, אל-המקום אשר אמר-לו האלֹהים, ויבן שם אברהם את-המזבח, ויערך את-העצים; ויעקֹד, את-יצחק בנו, וישם אתו על-המזבח, ממעל לעצים. וישלח אברהם את-ידו, ויקח את-המאכלת, לשחֹט, את-בנו.
איש לא יכול לשבש את העבודה שאלוהים גומר בדעתו לבצע
זה עתה כולכם שמעתם את סיפורו של אברהם. אלוהים בחר בו אחרי שהמבול השמיד את העולם, שמו היה אברהם, וכשהוא היה בן מאה ואשתו שרה הייתה בת תשעים, באה אליו הבטחתו של אלוהים. איזו הבטחה הבטיח לו אלוהים? אלוהים הבטיח את מה שכתוב בכתבי הקודש: "וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן." מה היה הרקע להבטחת אלוהים להעניק לו בן? כתבי הקודש מתארים את הסיפור באופן הבא: "ויפֹּל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד." במילים אחרות, הזוג הזקן הזה היה מבוגר מכדי ללדת ילדים. ומה אברהם עשה אחרי שאלוהים הבטיח לו את הבטחתו? הוא נפל על פניו וצחק ואמר בלבו, "הלבן מאה-שנה יִוָּלֵד". אברהם היה סבור שהדבר בלתי אפשרי. פירוש הדבר הוא, שהוא סבר שהבטחתו של אלוהים אינה אלא בדיחה. מנקודת המבט של האדם, דבר זה לא ניתן להשגה בידי האדם. לפיכך, הרי שזה דבר בלתי אפשרי שגם אלוהים לא יכול להשיג. ייתכן שבעיני אברהם זה היה מצחיק: אלוהים ברא את האדם, ובכל זאת מתברר שהוא לא יודע שבן אנוש כה מבוגר לא יכול להביא ילדים. הוא חושב שהוא יכול לאפשר לי להביא ילד לעולם ואומר שהוא יעניק לי בן – זה הרי בלתי אפשרי! לכן, אברהם נפל על פניו וצחק ואמר בלבו: בלתי אפשרי – אלוהים מתלוצץ איתי ולא ייתכן שזה נכון! הוא לא התייחס ברצינות לדברי האל. אם כך, בעיני אלוהים, איזה מין אדם היה אברהם? (צדיק.) היכן נטען שהוא היה אדם צדיק? אתם חושבים שכל מי שאלוהים פונה אליו הוא צדיק ומושלם וחסיד של אלוהים. אתם נצמדים לדוקטרינה! אתם ודאי מבינים שכאשר אלוהים מגדיר אדם כלשהו, הוא לא עושה זאת באופן שרירותי. כאן, אלוהים לא אמר שאברהם צדיק. בלבו, יש לאלוהים רף למדידת כל אדם. אף שאלוהים לא אמר איזה מין אדם הוא אברהם, על פי התנהלותו, איזו מין אמונה הייתה לאברהם באלוהים? האם היא הייתה מעט מופשטת? או שמא הייתה לו אמונה רבה? בהחלט לא! צחוקו ומחשבותיו מראים לנו מי הוא היה, ולכן הסברה שלכם שהוא היה צדיק אינה אלא פרי דמיונכם . זוהי החלה עיוורת של הדוקטרינה וזו הערכה חסרת אחריות. האם אלוהים ראה את צחוקו של אברהם ואת הבעותיו הקטנות, והאם היה מודע אליהם? אלוהים ידע. אבל האם אלוהים היה משנה את מה שהוא גמר בדעתו לעשות? לא! כשאלוהים תכנן וגמר בדעתו שהוא יבחר באדם הזה, העניין כבר הושלם. לא מחשבותיו של האדם ולא התנהלותו ישפיעו על אלוהים או יפריעו לו כהוא זה. אלוהים לא היה משנה את תוכניתו באופן שרירותי, והוא לא היה משנה או משבש את תוכניתו בגלל התנהלותו של האדם, שיכולה להיות גם טיפשית לפעמים. אם כך, מה נכתב בבראשית י"ז 21-22? "ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת. ויכל, לדבר אִתו; ויעל אלֹהים, מעל אברהם." אלוהים לא ייחס כל חשיבות למה שאברהם חשב או אמר. ומה הייתה הסיבה להבלגתו? הסיבה הייתה שבאותה עת, אלוהים לא דרש מהאדם להחזיק באמונה רבה, ולא דרש מהאדם להיות מסוגל להכיר את אלוהים לעומק. יתר על כן, אלוהים לא דרש מהאדם להבין את מה שאלוהים עושה ואומר. לכן, הוא לא דרש מהאדם להבין לגמרי את מה שאלוהים גמר בדעתו לעשות, את בני האדם שאלוהים החליט לבחור בהם, או את עקרונות פעולותיו, משום ששיעור קומתו של האדם לקה בחסר לשם כך. באותה עת, אלוהים התייחס לכל מה שאברהם עשה כרגיל והתייחס לכל התנהלותו כרגילה. הוא לא גינה אותו או גער בו, אלא רק אמר: "את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה." עבור אלוהים, אחרי שהוא הצהיר את הדברים האלה, העניין הזה התגשם בהדרגה. בעיני אלוהים, הדברים שאמורים היו לקרות על פי תוכניתו כבר הושגו. ולאחר שהשלים את הסדריו לשם כך, אלוהים עזב. מה שהאדם עושה או חושב, מה שהאדם מבין, תוכניותיו של האדם – אלה הם דברים שאינם נוגעים לאלוהים. הכל מתקדם על פי תוכניתו של אלוהים, בהתאם לזמנים ולשלבים שקבע אלוהים. זהו עקרון עבודתו של אלוהים. אלוהים אינו מתערב במחשבותיו וידיעותיו של האדם באשר הן, אך הוא גם אינו מוותר על תוכניתו או נוטש את עבודתו רק משום שהאדם אינו מאמין או מבין דבר מה. לפיכך, העובדות מתגשמות על פי תוכניתו של אלוהים ומחשבותיו. זה בדיוק מה שאנחנו רואים בספרי הקודש: אלוהים גרם ליצחק להיוולד במועד שהוא קבע. האם העובדות מוכיחות כי התנהגותו והתנהלותו של האדם שיבשו את עבודתו של אלוהים? הן לא שיבשו את עבודתו של אלוהים! האם קטנות אמונתו של האדם באלוהים ותפיסותיו ודמיונותיו בנוגע לאלוהים השפיעו על עבודתו של אלוהים? לא! כלל וכלל לא! תוכנית הניהול של אלוהים אינה מושפעת מהאדם, מהחומר או מהסביבה. אלוהים משלים ומגשים בזמן ועל פי תוכניתו כל דבר שהוא גומר בדעתו לעשות, והאדם לא יכול להפריע לעבודתו. אלוהים לא מתייחס לחלק מטיפשותו ובערותו של האדם, והוא אפילו מתעלם מחלק מהתנגדותו של האדם ותפיסותיו של האדם בנוגע אליו. במקום זאת, הוא עושה את העבודה שעליו לעשות ללא היסוס. זהו טבעו של אלוהים והוא משקף את כול יכולתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה