72. למדתי לעבוד עם אחרים

ליו הנג, מחוז ג'יאנגשי

בזכות חסדו של אלוהים, לקחתי על עצמי את האחריות להיות מנהיגה בכנסייה. בזמנו הייתי נלהבת מאד וגמלה בי החלטה בפני אלוהים: לא משנה במה אתקל, לא אזנח את חובותיי. אעבוד היטב עם האחות האחרת ואהיה אדם המבקש את האמת. אולם הייתי בסך הכול נחושה, ולא ידעתי כיצד להיווכח במציאות של יחסי עבודה הרמוניים.

כשרק התחלתי לארגן את ענייני הכנסייה עם האחות שאיתה עבדתי, וכשהיו לנו דעות מנוגדות, הייתי מתפללת במודע לאלוהים ומבקשת ממנו לשמור על ליבי ועל רוחי בכדי שלא אאשים את שותפתי. אולם התייחסתי רק לשליטה במעשיי כדי שלא יהיו לי עימותים עם שותפתי, כך שטרם נוכחתי באמת. לכן, ככל שחלף הזמן היו לי יותר ויותר מחלוקות עם האחות. פעם אחת רציתי לקדם אחות לעבודת השקיית המאמינים החדשים והאחות שאיתה עבדתי אמרה שהאחות הזו לא טובה. לאחר שהצעתי מועמדת אחרת, היא אמרה שגם היא לא טובה. עד מהרה התעצבנתי ואמרתי בכעס: "אף אחד לא טוב, רק את טובה!" לכן לא העליתי יותר את הנושא. כשהיא העלתה את הנושא, אמרתי בזעם: "תבחרי את מי שאת רוצה! לא אכפת לי!" לאחר מכן, לא משנה מה היא אמרה, אם הייתה מחלוקת כלשהי, לא הייתי אומרת דבר, הייתי כולאת את זה בתוכי בחשבי שאוכל להימנע מעימות. לעתים זה הופך לבלתי נסבל, לכלוא את זה בתוכי, אז הייתי מוצאת מקום להסתתר ובוכה בתחושה שנעשה לי עוול. אני אף חשבתי לעצמי: האם אינך בעלת יכולת? אז תעשי את זה בעצמך! אראה איך את עושה מעצמך צחוק! פעם, מאוחר יותר, המנהיג הבכירה נתנה לי מטלה שבה עליי לטפל. החלטתי וסידרתי את הכול בעצמי, והייתי מרוצה למדי מהתוצאה. חשבתי שהאחות שעבדה אתי תשבח ותנחם אותי. במפתיע, שותפתי דחתה את זה וגרמה לי להרגיש כאילו שפכו עליי מים קרים, ואמרה: "זו באמת לא הדרך הנכונה לעשות זאת." זה ממש הרגיז אותי. חשבתי: אפילו לא הבנת את המצב בפועל ואת פשוט דוחה אותה. איזו יהירות! בעקבות זאת כל אחת מאיתנו דבקה בדעתה שלה, ואף אחת לא הייתה מוכנה להיכנע לאחרת. לאחר מכן אפילו לא הקשבתי לשיתופים של דבר האל. ככל שהרביתי לחשוב על זה, השתכנעתי יותר שהיא טועה. היא ניצלה את בכירותה כדי להקשות עליי את החיים. חשבתי גם כיצד סבלתי אותה שוב ושוב בשקט, והיא עדיין מתייחסת אליי כך. ... ככל שהרביתי לחשוב על זה, השתכנעתי יותר שנעשה לי עוול, עד שנותרתי בחשכה מוחלטת ואיבדתי את עבודת רוח הקודש. מאותו רגע לא הייתי מוכנה לעבוד איתה. חשבתי: קשה לי להתמודד עם העניין, אז פשוט אתעלם ממנו. בה בעת הייתי מודעת לכך שמצב מסוג זה הוא מסוכן למדי. חשבתי שעדיף לי לבקש בהקדם האפשרי שיחליפו את החובות שלי כדי שלא אעשה משהו רע. לכן השתמשתי במעמדי הנמוך ובאי הכשירות שלי כתירוץ כדי לכתוב מכתב התפטרות. זמן מה לאחר מכן, המנהיגה הבכירה שיתפה אותי בעיקרון של הודאה בכישלון והתפטרות כמו גם במחשבה הרבה שאלוהים משקיע בהצלת אנשים. אולם אני הקשיתי את ליבי ולא הייתי מוכנה להתרכך.

למחרת בבוקר לאחר שקמתי, ראשי היה ריק לחלוטין. גם כשהתפללתי, לא יכולתי לחוש את אלוהים והרגשתי כאילו אלוהים זנח אותי! נבהלתי ונכנסתי לפאניקה. אין ספק שהתנהלותי היא שגרמה לאלוהים לתעב אותי. לכן התחלתי לבחון את עצמי. לאחר שחשבתי על כל מה שקרה, הבנתי שהטבע שלי גרם לאלוהים לתעב אותי. המחשבות והמעשים שלי היו זהים לגמרי לאלה של כופר. חייתי כמו השטן, חסר אמונה שאינו משתנה. דבר האל לא נמצא בהתנהלותי ולא הייתה בי יראת כבוד כלפי אלוהים. פשוט לא הייתי אדם שקיבל את האמת.לכן הלכתי שולל אחר השטן וויתרתי על חובותיי בלי משים. לאחר שנעשיתי מודעת לכך, מיד השתטחתי בפני אלוהים והכיתי על חטא: "הו, אלוהים הכול-יכול, שגיתי. האמנתי בך, אבל לא הייתי מוכנה לחוות את עבודתך. אתה סידרת את סביבתי ואני לא הייתי מוכנה לקבל זאת. רציתי בכל ליבי להימנע מהשיפוט ומהייסור שלך, וכשאהבתך הגיעה אליי, לא זו בלבד שהייתי כפויית טובה, אלא התלוננתי בפניך ולא הבנתי אותך. ההתנהלות שלי פגעה בך. הו אלוהים, אני מודה לך שחשפת אותי בעבודתך והרשית לי לזהות את טבע השטן השוכן בתוכי. אלמלא כן, עדיין הייתי חושבת שאני לא רעה. עכשיו אני רואה ששיעור הקומה שלי אכן נמוך. אינני מסוגלת להתמודד אפילו עם המכשול הפעוט ביותר. בכל פעם שקורה דבר קטן שאינו מוצא חן בעיניי – אני רוצה לבגוד בך. השלכתי מעליי את הנדרים שנדרתי לך. הו אלוהים, אני מוכנה להכות על חטא. אני מוכנה להכיר את עצמי באמצעות דבריך ולקבל את השיפוט והייסור של דבריך. אני מוכנה להיכנע לך בסביבה זו ולעבוד כראוי עם האחות. הו אלוהים, אינני מוכנה עוד לחיות בתחומו של השטן ולהיות כבולה לטבעי השטני. אינני רוצה עוד לחיות למען כבודי האישי, אלא ברצוני להשביע הפעם את רצונך!" לאחר שהתפללתי, דמעות עלו בעיניי, וזמן קצר לאחר מכן משכתי את מכתב ההתפטרות שלי, ובו במקום קרעתי אותו לגזרים. כשהתכנסנו באותו יום, כמה מאיתנו קראו יחדיו את דבר האל: "המוניטין שלכם נהרס, מיקומכם מביש, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם עלובה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש" ('האופי שלכם כה עלוב!' ב'הדבר מופיע בבשר')."אנשים אינם דורשים מעצמם הרבה,אך הם דורשים הרבה מאלוהים. הם דורשים מאלוהים לנהוג בהם בחסד, לגלות כלפיהם סבלנות ואורך-רוח, להוקיר אותם, לכלכל אותם, לחייך אליהם ולדאוג להם באופנים רבים. הם גם דורשים שבשום אופן לא ינהג בהם בחומרה או יעשה דבר מה שירגיז אותם, ולו במעט, אלא הוא יכול רק להשפיע עליהם טיפין טיפין מדי יום.ההיגיון האנושי כל כך לוקה בחסר!" ('אנשים שיש להם תמיד דרישות מאלוהים הם הכי פחות הגיוניים' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דבר האל חשף לחלוטין את מצבי המביש ואת המראה השטני שלי. התביישתי כל-כך עד שלא יכולתי אלא לייחל לבור באדמה כדי לזחול לתוכו. באמצעות הגילוי וההארה של דבר האל, הצלחתי לראות שטבע השטן שבתוכי היה חמור מאוד. האופי שלי היה כה יהיר ומתנשא עד שחשתי שאני טובה מאנשים אחרים. לא היה לי שמץ של מודעות עצמית. לא הבנתי שלא הייתי טובה יותר. לכן כשעבדתי עם האחות, תמיד חשבתי שאני מנהלת את העניינים, שאני המנהיגה. השתוקקתי לכך שהאחות תציית לי בכל עניין ושתקשיב לי. תמיד חשבתי שאני עומדת בראש. כשדעותיה של האחות היו מנוגדות לשלי, לא ביקשתי ליישב את העימות או להגיע להבנה משותפת. אלא הייתי יוצאת מכליי ומתנהגת בעוינות מפני שנפגעתי כל כך שהייתי עוזבת את העבודה בכדי לפרוק את תסכוליי. פיתחתי דיעה קדומה כלפי האחות ולא חשבתי לשפר ביוזמתי את יחסינו הגרועים. כשעבדנו יחד, תמיד התנהגתי בהתנשאות. לא דרשתי מעצמי להשתנות, בזתי לאפשרות לדבר עם האחות מלב אל לב. התמקדתי בה ודרשתי ממנה להשתנות. חשבתי שאני שולטת באמת, ואנשים אחרים נראו לי מושחתים. במהלך העבודה שלנו יחד, לא בחנתי את עצמי. כשהאחות הפגינה גישה לא טובה או כשהיו בינינו חילוקי דיעות, הייתי מטילה את כל האשמה על שותפתי. חשבתי שהיא טועה ואני צודקת, ולכן זלזלתי בה בליבי והפליתי אותה לרעה עד כדי כך שהתייחסתי אליה ממש כאל אויב, ורציתי לראות את שותפתי עושה מעצמה צחוק. למראה יהירותי, גאוותי הברברית, חוסר ההיגיון שלי וטבעי המתועב, כמו גם התנהגותי צרת-המוחין, איך ייתכן שנשאר בי היגיון אנושי נורמלי כלשהו? באמת הייתי חסרת היגיון! אלוהים והעניק לי את חסדו ואת ההזדמנות ליטול על עצמי את האחריות, אולם אני לא חשבתי על האפשרות לעבוד על המטלות שלנו כראוי עם האחות כדי להשביע את רצונו של אלוהים. במהלך היום לא ביצעתי עבודה ראויה, אלא זממתי נגדה וניהלתי איתה ויכוחים של התקנאות. כל היום ידעתי רק לשטוח את תלונותיי ולהיאבק ללא הרף על הכבודי ועל היוהרה שלי. האם היה לי מצפון הגיוני? האם הייתי אדם שמבקש את האמת? מהתחלה האחות ואני לא נכנענו זו לזו ולא תמכנו זו בזו בעבודה שלנו. אלא כל אחת מאיתנו תפסה שליטה ועשתה כראות עינה. האם לא הייתי בנתיב של צורר המשיח? האם ההתנהלות הזו לא הובילה להרס עצמי? היום אני רואה שהתנהלותי הייתה קשורה כולה להנאות הגוף. האופי שלי היה אנוכי ונתעב מדי. לא עסקתי בחיפוש האמת, עד כדי כך ששנותי האמונה הרבות שלי באלוהים לא הביאו לי כל דבר ממשי ולא חל שמץ של שינוי בטבעי. אלוהים דורש מאיתנו ליישם בפועל את דברו בחיינו, אולם אני מרחיקה עצמי מכך במילוי חובותיי. אני באמת כופרת! לא יכולתי להמשיך כך. הייתי מוכנה לבקש את האמת ולשנות את עצמי.

לאחר מכן קראתי את דבר האל שאמר: "אם אתם, שמתאמים את העבודה בכנסיות,לא תלמדו זה מזה, ותקשרו כדי לפצות על הקשיים של כל אחד מכם, מהיכן תוכלו ללמוד לקחים? כשאתם נתקלים בכל דבר, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם. ...עליכם להשיג שיתוף פעולה הרמוני למען עבודתו של אלוהים,למען הכנסייה, וכדי לדרבן את האחים והאחיות קדימה. אתם מתאמת איתו, והוא מתאם איתכם, וכל אחד מתקן את השני, וכך מגיעים לתוצאה טובה יותר בעבודה,כדי לדאוג לרצונו של אלוהים. רק זה שיתוף פעולה אמיתי, ורק לאנשים כאלה יש היווכחות אמיתית. ...כל אחד מכם, כבני האדם שמשרתים, חייב להיות מסוגל להגן על האינטרסים של הכנסייה בכל הדברים שאתם עושים, במקום לדאוג לאינטרסים האישיים שלכם. לא מתקבל על הדעת לפעול לבד, כשאתם חותרים תחת עמיתכם,ועמיתכם חותר תחתכם. בני אדם המתנהגים כך לא כשירים לשרת את אלוהים!" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). נאמר בדרשה: "בתאום ביניכם, אין תפקיד בכיר ותפקיד זוטר. כולם ניצבים בעמדה שווה, והעיקרון הוא להגיע להסכמה דרך שיתוף האמת. זה דורש שאנשים יישמעו זה לזה. כלומר, יש להישמע לכל מי שמדבר נכונה ובהתאם לאמת. העיקרון הוא להישמע לאמת. האמת היא סמכות ויש להישמע לכל מי שמסוגל לשתף דבר מה התואם לאמת ולראות דברים באופן מדויק. לא משנה מה אנשים עושים ואיזו חובה הם ממלאים – הישמעות לאמת היא העיקרון. ("קטעים נבחרים מקורותיהם של הסדרי העבודה של כנסיית האל הכול יכול"). מתוך השיתוף ומתוך דבר האל, הבנתי כיצד יש ליישם בפועל תיאום בשירות האל. דהיינו, להתחשב ברצון האל ולהגן על האינטרס של משפחת האל במהלך העבודה יחד. לא משנה מה נעשה או מהי העבודה, הכול צריך להיעשות תוך התמסרות לאמת על ידי תקשור האמת כדי להגיע להבנה משותפת. אינכם יכולים להיות יהירים ומתנשאים כל כך שתדבקו בדעותיכם ותגרמו לאחרים להקשיב לכם, ואינכם יכולים למכור את האמת בכדי להגן על יחסיכם הבין-אישיים. יתרה מזאת, אינכם יכולים לציית לאינדיבידואליזם בכדי ליצור עצמאות. עליכם להצטנע ולהתכחש לעצמכם מיוזמתכם, ללמוד זה מזה ולפצות איש על חולשות רעהו בכדי לקיים יחסי עבודה הרמוניים. רק אם תיכנסו לסוג כזה של יחסי עבודה כנים, תשביעו את רצון האל בכל עניין בלב אחד ובראש אחד, ותפצו האחד על חולשות האחר, תזכו בברכת האל ובהנחייתו, ובכך תאפשרו לכנסייה להשיג תוצאות טובות יותר בעבודתה ובו בזמן תשפרו את חייכם שלכם. לעומת זאת, אם תהיו יהירים בעבודתכם יחד, אם לא תבקשו את עיקרון האמת ותנהלו בעריצות את האחרים, או אם תפעלו לבד ותסתמכו על עצמכם כדי לעשות דברים, אז תסבלו מתיעובו של אלוהים ותגרמו הפסדים לכנסייה של האל. אולם אני הייתי יהירה ותמיד רציתי לומר את המילה האחרונה. הכיצד לא ידעתי שאדם אינו מסוגל להשלים לבדו את העבודה במשפחת האל? לכל האנשים אין אמת, ויש בהם חסר רב מדי. כשאדם מסתמך רק על עצמו, יש סיכוי רב יותר שתתרחש תאונה. רק באמצעות עבודה משותפת ניתן להשיג יותר מעבודת רוח הקודש כדי לפצות על חסרונותינו ולמנוע טעויות. באותה עת לא יכולתי שלא לחוש אשמה ולהאשים את עצמי על טבע השטן שנחשף ביהירותי ובאנוכיותי, ועל כך שלא התחשבתי כלל ברצון האל ועל שהתמקדתי רק בניסיון להימנע מפגיעה בכבודי במידה כזו שהפגנתי התנהגות גסה ומזעזעת. אני חושבת שהייתי עיוורת וטיפשה מדי ולא הבנתי את כוונת האל לסדר לי סביבה שבה אוכל לפעול בשירות בצורה מתואמת – עד כדי כך שכלל לא הבנתי כיצד ללמוד מנקודות החוזק של שותפתי כדי לפצות על חסרונותיי, או איך ללמוד את מה שהייתי צריכה באמצעות עבודה יחדיו. וזה גרם להפסדים לכנסייה ועיכב את הצמיחה האישית שלי בחיים. היום, ללא רחמיו של האל וללא האור שבדבר האל, לא הייתי מסוגלת להשתחרר ולא הייתי יודעת שלא השתפרתי. עדיין הייתי רוצה שאחרים יקשיבו לי, כאילו שיכולתי לסמוך על עצמי לבצע כראוי את עבודת הכנסייה. מי יודע אילו אסונות היו קורים בסופו של דבר? בעקבות זאת קיבלתי החלטה: אני מוכנה לפעול בהתאם לדבר האל, אני מוכנה לעבוד בהרמוניה עם האחות בעבודת הכנסייה ולמען צמיחתי בחיים, ולא אחשוב יותר על האינטרסים האישיים שלי.

אחר כך נפתחתי וסיפרתי לאחות שעימה עבדתי על כיצד למדתי להכיר את עצמי. תקשרנו בקשר אמיתי ונוכחנו בעיקרון של השירות יחדיו. אחרי זה העבודה שלנו הייתה הרבה יותר מתואמת. כשהיו לנו דעות שונות, התפללנו לזכות באמת וביקשנו את רצון האל. כשנוכחנו זו במגרעותיה של זו, הפגנו הבנה וסלחנות. התייחסנו זו לזו באהבה. בלי משים חשנו בברכות האל, ופירות עבודת הבשורה התגלו הרבה יותר מאשר בעבר. בשלב זה שנאתי את האופי המושחת שלי עוד יותר. שנאתי את העובדה שלא ביקשתי את האמת ושאכזבתי את אלוהים יותר מדי. סוף-סוף זכיתי בטעם המתוק של מימוש האמת וחשתי כוח רב יותר למלא את חובותיי ולנחם את ליבו של אלוהים. מעתה ואילך אני מוכנה להיווכח במציאות של היבטים רבים יותר של האמת ואבקש לפעול לאור עקרונות בכל מעשיי.

מקור בשורת מלכות השמיים