הנתיב... (2)

הנתיב... (2)

ייתכן שיש לאחינו ואחיותינו מתווה כלשהו של רצף העניינים, השלבים והשיטות שמאפיינים את עבודתו של אלוהים בסין היבשתית, אך אני תמיד סבור שמוטב להזכיר או לסכם בקצרה את המצב למען אחינו ואחיותינו. אני פשוט מנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר מעט מהדברים שעל לבי. אני לא מדבר על שום דבר מחוץ לעבודה הזו. אני מקווה שהאחים והאחיות יוכלו להבין את מצב רוחי, ואני גם מבקש בצניעות שכל מי שקורא את דבריי יבין ויסלח לי על שיעור קומתי העלוב, על כך שחוויות חיי בהחלט לא ראויות, ועל כך שאני בהחלט לא יכול לשמור על ראש מורם בפני אלוהים. יחד עם זאת, אני תמיד מרגיש שאלה רק סיבות אובייקטיביות. בקצרה, יהיה אשר יהיה, אף אדם, אף אירוע ושום דבר לא יכול לעכב את השיתוף שלנו בנוכחותו של אלוהים, ואני מקווה שאחינו ואחיותינו יהיו מסוגלים לעבוד קשה יותר בפני אלוהים ביחד איתי. ברצוני להעניק לאלוהים את התפילה הבאה: "הו אלוהים! אנא רחם עלינו, כדי שאני, ואחיי ואחיותיי נוכל להתמודד ביחד תחת הריבונות של האידיאלים המשותפים שלנו, כדי שנהיה נאמנים לך עד המוות, וכדי שלעולם לא נחזור בנו!" המילים האלה הן מה שגמרתי בדעתי לפני אלוהים, אך אפשר גם לומר שזה המוטו שלי כאדם העשוי בשר ודם שאלוהים משתמש בו. סיפרתי על כך פעמים רבות בשיתוף שלי עם האחים והאחיות שנמצאים לצדי, ונתתי זאת לבני האדם שנמצאים לצדי כהודעה. אני לא יודע מה בני האדם חושבים על כך, אך יהיה אשר יהיה, אני סבור שלא זאת בלבד שיש להם היבט של מאמץ סובייקטיבי, אלא שהם מכילים גם היבט של תיאוריה אובייקטיבית. משום כך, ייתכן שיש לחלק מבני האדם דעות מסוימות, ואתם יכולים לקחת את המילים האלה כמוטו שלכם ולראות כמה רבה תהיה השאיפה שלכם לאהוב את אלוהים. בני אדם מסוימים יפתחו תפיסה מסוימת כשהם יקראו את המילים האלה ויחשבו: "איך ייתכן שאמירה כה יום-יומית ורגילה יכולה לגרום לשאיפה רבה בבני האדם לאהוב את אלוהים עד המוות? "ואין לזה כל קשר לנושא שאנחנו דנים בו, 'הנתיב'." אני מכיר בכך שאין במילים האלה קסם רב, אבל תמיד חשבתי שהם יכולים להוביל את בני האדם אל דרך הישר ולאפשר להם לעבור ניסיונות שונים לאורך נתיב האמונה באלוהים מבלי לומר נואש או לחזור לאחור. זו הסיבה לכך שאני תמיד מתייחס לכך כמוטו, ואני מקווה שבני האדם יוכלו להרהר בכך בקפידה. עם זאת, כוונתי היא לא לכפות על כולם לקבל את ההשקפות שלי – זו רק הצעה. בלי קשר למה שאחרים חושבים עליי, אני חושב שאלוהים יבין את הדינאמיקה הפנימית בכל אחד מאיתנו. אלוהים עובד ללא-הרף על כל אחד מאיתנו, והוא עובד ללא מנוח. הסיבה לכך היא שכולנו נולדנו במדינה של התנין הגדול האדום כאש – זו הסיבה לכך שהוא עובד בנו כך. התמזל מזלם של בני האדם שנולדו במדינה של התנין הגדול האדום כאש לזכות בעבודה כזו של רוח הקודש. כאחד מהם, אני מרגיש היטב כמה אלוהים יקר, מכובד וכן חביב. זו דאגתו של אלוהים לנו. אימפריה כה נחשלת, שמרנית, פאודלית ובזויה ששוגה באמונות תפלות ואשר יושביה הם בני מעמד הפועלים זוכה בעבודה כזו של אלוהים. מכאן ניכר שאנחנו, קבוצת בני האדם הזו של העידן האחרון, מבורכים מאוד. אני מאמין שכל האחים והאחיות שעיניהם הרוחניות פקוחות ורואות את העבודה הזו יזילו דמעות אושר משום כך, וברגע הזה, אתם תבטאו זאת בפני אלוהים בריקודי שמחה, הלא כן? האם לא תרעיפו על אלוהים את השיר שבלבכם? בעת הזאת, האם לא תפגינו את הנחישות שלכם בפני אלוהים ותערכו תוכנית חדשה בפניו? אני חושב שכל הדברים האלה הם דברים שמאמין אמיתי באלוהים צריך לעשות. כבני אנוש, אני מאמין שכל אחד מאיתנו צריך לבטא דבר מה בפני אלוהים. זה מה שצריך לעשות אדם בעל רגשות. מבט באיכותו של כל אחד מאיתנו ובמקום לידתו מראה לנו כמה השפלה אלוהים סבל כדי לבוא אל בינינו. על אף שאנחנו מבינים במידת מה את אלוהים שבתוכנו, לפי מה שאנחנו יודעים, אלוהים כה גדול, כה עילאי וכה מכובד עד שדי לדעת כמה אדיר היה הסבל שלו בקרב בני האנוש על דרך ההשוואה. אך זה בכל זאת דבר מעורפל לומר, ובני האדם יכולים להתייחס אליו רק כאל מילים ודוקטרינות. זאת משום שבני האדם בקרבנו יותר מדי קהי חושים ורפי שכל. אני יכול רק להקדיש מאמץ רב יותר כדי להסביר את העניין הזה לכל האחים והאחיות שיהיו מוכנים לקבל זאת, על מנת שרוח האל תוכל לרגש את רוחנו. מי ייתן ואלוהים יפקח את עינינו הרוחניות כדי שנוכל לראות את המחיר שאלוהים שילם, את המאמצים שהוא השקיע ואת האנרגיה שהוא רתם למעננו.

כאחד מבני סין היבשתית שקיבל את רוח האל, אני חש עמוקות שהאיכות שלנו באמת לקויה. (אני מקווה שאחינו ואחיותינו לא מרגישים שליליים משום כך – זה המצב בפועל). בחיי המעשיים, ראיתי בבירור שאנחנו ומאפייננו נחשלים כל כך. בהיבטים העיקריים, מדובר בהתנהלותנו בחיינו ובקשר שלנו עם אלוהים, ובהיבטים השוליים, מדובר בכל דעה ומחשבה שלנו. כל אלה הם דברים שקיימים באופן אובייקטיבי ואשר קשה להסתיר באמצעות מילים או אשליות. על כן, כשאני אומר זאת, רוב בני האדם מהנהנים ומכירים בכך, והם משוכנעים בכך אלא אם הם ניחנים בהיגיון רגיל לקוי. אדם כזה לא מסוגל לקבל השקפה כמו שלי. ייתכן שאני באמת לא יודע לדבר בנימוס, ושאני מתייחס לאדם כזה באופן ישיר כחיה של ממש. הסיבה לכך היא שבני אדם כאלה הם הנמוכים ביותר ברמתם במדינה של התנין הגדול האדום כאש – הם כמו חזיר או כלב. לבני האדם האלה יש האיכות הלקויה ביותר, והם לא ראויים להתייצב בפני אלוהים. ייתכן שהעניין הוא שדבריי חצופים. אני מייצג את רוח האל שעובדת בי ומקללת יצורים חייתיים ומטונפים כאלה, ואני מקווה שהדבר לא מחליש את אחיי ואחיותיי. ייתכן שאין בינינו אדם כזה, אך תהיה אשר תהיה האמת, אני מאמין שזה האופן שבו יש לטפל באדם כזה. מה אתם חושבים?

כמה אלפי השנים של האימפריה של התנין הגדול האדום כאש היו מושחתות עד העצם עד עתה, ומשום שהוא התנגד לאלוהים ללא-הרף, אלוהים קילל את המדינה הזו וטיפל בה בחרון אף, ולאחר מכן הוא המיט את הייסורים שלו. המדינה הזו שאלוהים קילל סבלה מאפליה גזעית, והיא עדיין נחשלת. המדינה שנולדנו בה היא מקום התאספותן של הרבה רוחות טמאות, ולכן הן משתוללות ושואפות לעליונות בארץ הזו. הדבר הוביל לכך שכל מי שנולד כאן הוכתם. ההרגלים, המנהגים, הדעות והתפיסות של בני האדם נחשלים ומיושנים, ולכן הם רוקמים כל מיני תפיסות לגבי אלוהים שעד כה איש לא הצליח להתנער מהן. בפרט, הם מתנהגים באופן אחד בפני אלוהים ומתנהגים באופן אחר מאחורי גבו, במחשבה השגויה שקידוש השטן הוא שירות לאלוהים. זו דוגמה לנחשלותם הרבה. אלוהים ביצע עבודה כה רבה בסין היבשתית ואמר כה רבים מדבריו, אך בני האדם עדיין לגמרי קהי חושים ואדישים. הם עדיין עושים את עבודתם כפי שהם עשו אותה בעבר והם לא מבינים כלל את דברי האל. כשאלוהים הכריז שאין עתיד ואין תקווה, כנסייה שהייתה בחיים בשיא החום של הקיץ עברה לפתע לקור של החורף. דמותם האמיתית של בני האדם נחשפה לאור היום והביטחון, האהבה והחוזקה שלהם נעלמו ללא זכר. וכעת, איש לא השיב לעצמו את החיוניות שלו. בני האדם אומרים במילים שלהם שהם אוהבים את אלוהים, ועל אף שהם לא מעזים להתלונן בלבם, יהיה אשר יהיה, פשוט אין להם האהבה הזו. מה הסיבה לכך? אני חושב שאחינו ואחיותינו יכירו בעובדה הזו. מי ייתן ואלוהים יהפוך אותנו לנאורים, כדי שנוכל להכיר את חביבותו, לאהוב את אלוהינו מעומק לבנו ולבטא את האהבה שכולנו רוחשים לאלוהים במעמדים שונים. מי ייתן ואלוהים יעניק לנו לב איתן של אהבה כנה כלפיו – זה מה שאני מייחל. יחד עם זאת, אני חש מעט אהדה אל אחיי ואחיותיי שגם הם חיים בארץ הטינופת הזו, ולכן פיתחתי שנאה כלפי התנין הגדול האדום כאש. הוא פוגם באהבתנו לאלוהים ומפתה את תאוות הבצע שלנו לסיכויים עתידיים. הוא מפתה אותנו להיות שליליים ולהתנגד לאלוהים. התנין הגדול האדום כאש הוא זה שהונה אותנו, השחית אותנו והרס אותנו עד עתה, עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים לאהוב את אלוהים בחזרה בלבנו. יש לנו הנעה בלבנו, אך אף על פי כן, אנחנו חסרי אונים. כולנו קורבנותיו. זו הסיבה לכך שאני שונא אותו בכל לבי ולכך שאני ממתין בקוצר רוח להשמיד אותו. עם זאת, כשאני חושב שוב, זה לא יועיל ורק יגרום לאלוהים לצרות, ולכן אני חוזר אל המילים האלה – אני שם לעצמי מטרה בלבי להגשים את רצונו של אלוהים – לאהוב את אלוהים. זה הנתיב שאני צועד בו – זה הנתיב שעליי לפסוע בו כברוא אל. כך עליי להעביר את חיי. אלה מילים מלבי, ואני מקווה שאחיי ואחיותיי יתעודדו במידה מסוימת לאחר קריאת המילים האלה כדי שלבי יוכל לזכות במעט שלווה. זאת מכיוון שמטרתי היא להגשים את רצונו של אלוהים, ולפיכך להביא לידי ביטוי חיים מלאים במשמעות ובגאונות. בכך, אהיה מסוגל למות ללא חרטות, עם לב לב מלא בסיפוק ונוחות. האם תרצו לעשות זאת? האם יש בכם נחישות כזו?

כוחו הגדול ביותר של אלוהים הוא יכולתו לעבוד במי שמכונים "בני האדם החולים ממזרח אסיה". אלה צניעותו ונסתרותו. בלי קשר למילים המחמירות שאלוהים אומר לנו או לייסורים שהוא ממיט עלינו, עלינו להלל אותו ממעמקי לבנו על צניעותו ולאהוב אותו עד הסוף משום כך. בני אדם שלכודים בכבלי השטן מזה כמה אלפי שנים ממשיכים לחיות תחת השפעתו ולא נחלצים משביו. הם ממשיכים לגשש ולהיאבק במרירות. בעבר, הם היו מבעירים קטורת, משתחווים לשטן ומקדשים אותו, והם היו קשורים הדוקות למשפחה ולסיבוכים חילוניים, וכן לאינטראקציות חברתיות. הם לא היו מסוגלים להיחלץ מכך. בחברה כזו של 'אדם לאדם זאב', איפה ניתן למצוא חיים של טעם? מה שבני האדם מגוללים הוא חיים של סבל, ולמרבה המזל, אלוהים הושיע את בני האדם התמימים האלה, וכעת הוא דואג לחיינו ומגן עליהם כדי שהם יוכלו להיות חיים שמחים ולא מלאים בדאגות. המשכנו עד כה לחיות תחת חסדו. האין זו ברכתו של אלוהים? איך ייתכן שמישהו יעז להציב לאלוהים דרישות ראוותניות? האם הוא נתן לנו כל כך מעט? אתם עדיין לא מרוצים? אני חושב שהגיע הזמן שנאהב את אלוהים בחזרה. על אף שאנחנו מקבלים לא מעט לעג, לעז ורדיפה משום שאנחנו צועדים בנתיב האמונה באלוהים, אני מאמין שזה דבר משמעותי. זה עניין של כבוד ולא של בושה, ויהיה אשר יהיה, הברכות שאנחנו נהנים מהן אינן זעומות כלל. באינספור מקרי אכזבה, דברי האל העניקו לנו נחמה, ולפני שהבנו שזה קורה, הצער הפך לאושר. באינספור מקרי מצוקה, אלוהים העניק לנו ברכות וקיים אותנו באמצעות דבריו. באינספור מקרי חולי, דברי האל מעניקים חיים – יצאנו כלל מסכנה ועברנו מסכנה לבטחה. כבר נהניתם מכל כך הרבה דברים כאלה מבלי להבין זאת. האם ייתכן שאתם לא זוכרים?

עוד

ישועת האל הכול יכול