הברק ממזרח | רצון האל | פירושים לאמירה השישית
האנושות מוכה בתימהון למשמע אמירותיו של אלוהים, כשבני האדם מבינים שאלוהים עובד רבות במישור הרוחני, דבר שהאדם לא מסוגל לעשות, ואשר רק אלוהים עצמו יכול להשיג. זו הסיבה לכך שאלוהים מפרסם דברים שמקלים עם האנושות. כשלבם של בני האדם מלא בסתירות, והם תוהים, "אלוהים הוא אל ללא רחמים או אהבה, אלא אל שמקדיש את עצמו להכאת האנושות אפיים ארצה. אפ כך, מדוע שהוא יגלה אלינו מחילה? האם ייתכן שאלוהים עבר עוד פעם לשיטה חדשה?", ברגע שהתפיסה הזו – המחשבה הזו – תופסת מקום בדעתם, הם נאבקים בה בכל מאודם. אף על פי כן, אחרי שעבודתו של אלוהים תתקדם פרק זמן נוסף, רוח הקודש תיקח על עצמה עבודה אדירה בתוך הכנסייה, וכל בן אנוש יתחיל לעבוד כדי למלא את תפקידו, האנושות כולה תיווכח בשיטה הזו של אלוהים. זאת משום שאיש לא יכול למצוא כל פגם במה שאלוהים אומר ועושה, ואיש לא יכול לדעת או אפילו לנחש מה הצעד הבא של אלוהים. כפי שאלוהים עצמו אמר: "מבין כל בני האדם החיים מתחת לשמיים, האם יש מישהו שלא נמצא בתוך כף ידי? האם יש מישהו שלא פועל לפי הכוונתי?" אך אני מציע לכם עצה קטנה: בעניינים שאתם לא מבינים לגמרי, לעולם על תדברו או תפעלו. מה שאמרתי זה עתה לא מועד לדכא את ההתלהבות שלכם, אלא לעודד אתכם לצעוד בכיוונו של אלוהים במעשיכם. אסור לכם בשום אופן לאבד תקווה או להיתקף בספקות משום מה שאמרתי לגבי "פגמים": מטרתי היא בעיקר להזכיר לכם לשים לב לדברי האל. כשאלוהים אומר: "בענייני הרוח, עליכם לנהוג ברגישות עדינה; לדבריי עליכם להיות קשובים היטב. עליכם לשאוף למצב שבו תוכלו לראות את רוחי ואת בשרי ודמי, וכן את דבריי ואת בשרי ודמי כשלמות שלא ניתנת לחלוקה, ולדאוג לכך שהאנושות כולה תוכל לְרַצות אותי בפניי", כשהאנושות קוראת את המילים האלה, היא שוב מוכה בתימהון. מה שבני האדם ראו אתמול הוא מילת אזהרה – דוגמה למחילתו של אלוהים – אך היום, הדיבור עבר פתאום לענייני רוח. מה פירוש הדבר, לכל הרוחות? מדוע אלוהים משנה שוב ושוב את אופן הדיבור שלו? ומדוע ההתייחסות לכל זה היא כאל שלם אחד שלא ניתן לחלוקה? האם ייתכן שדברי האל לא מציאותיים? בהרהור בדברים האלה, מגיעים לתובנה הבאה: כשרוחו של אלוהים ובשרו ודמו של אלוהים נפרדים, הבשר והדם האלה הם גוף מוחשי עם מאפיינים של גוף מוחשי. במילים אחרות, הם מהווים את מה שבני האדם מכנים "גופה". מקורה של ההתגלמות כבשר בדם הוא ברוח האל: הבשר והדם הם התגלמותה של רוח האל, כלומר זו התגלמות הדבר כבשר ודם. במילים אחרות, אלוהים עצמו חי בבשר והדם. מכאן אפשר להבין ממה נובעת הטעות החמורה בניסיון להפריד בין הרוח לבין האדם. משום כך, אפילו שהוא מכונה "אדם", הוא לא שייך לאנושות, ואין לו מאפיינים אנושיים: זה האדם שאלוהים לובש את גופו, וזה האדם שאלוהים מאשר. בתוך דברי האל טמונה רוחו של אלוהים, ודברי האל מתגלים ישירות בבשר והדם. זה מבהיר יותר את העובדה שאלוהים חי כבשר ודם ושהוא אל מעשי יותר. מכך אפשר להוכיח שאלוהים קיים, ובכך לשים קץ לעידן המרדנות של האנושות נגד אלוהים. לאחר מכן, אחרי שאלוהים מדריך את אלוהים בנוגע לנתיב המוביל להכרת האל, הוא משנה את הנושה שוב, ומתייחס להיבט אחר של הבעיה.
"צעדתי בתבל ברגלי והשקפתי בכל רחביה. התהלכתי בקרב האנושות כולה וטעמתי את הטעמים המתוקים, החמוצים, המרים והחריפים של החוויה האנושית." חרף פשטותה של ההצהרה הזו, היא בשום אופן לא קלה לתפיסה. על אף שהנושא השתנה, המהות נשארת זהה: זה עדיין מאפשר לאנושות להכיר את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. מדוע אלוהים אומר שהוא טעם את הטעמים המתוקים, החמוצים, המרים והחריפים של החוויה האנושית? מדוע הוא אומר שהוא התהלך בקרב האנושות? אלוהים הוא רוח, אך הוא גם מתגלם כאדם. רוח האל, שאינה מוגבלת על ידי מגבלותיו של האדם, יכולה לפסוע בכל רחבי תבל, ולהקיף את היקום כולו במבט רחב. מכך, אפשר להבין שרוח האל ממלאת את החלל הקוסמי ומקיפה את פני האדמה מהקוטב הצפוני ועד הקוטב הדרומי. אין מקום שבו לא נגעו ידיו של אלוהים, ואין מקום שאין בו זכר לעקבותיו. אפילו שרוח האל מתגלמת כבשר ודם ונולדת כאדם, היא לא מפסיק להזדקק לכל הדברים שבני האדם זקוקים להם, משום קיומה הרוחני, אלא שרוח האל אוכלת מזון, לובשת בגדים, ישנה ושוכנת במקום מגורים כאדם, ועושה כל דבר אחר שאדם שגרתי עושה. בעת ובעונה אחת, מכיוון שהמהות הפנימית שונה, אלוהים בהתגלמותו שונה ממה שאנחנו בדרך כלל קוראים לו אדם. על אף שהוא סובל את כל כאבה של האנושות, הוא לא נוטש את הרוח משום כך. על אף שהוא נהנה מברכות, הוא לא שוכח את הרוח משום כך. הרוח והאדם מחוברים במערכת יחסים שקטה. לא ניתן לחצות בין השניים, והם מעולם לא נחצו. משום שהאדם הוא התגלמותה של הרוח, ומשום שהוא נובע מהרוח – מהרוח שיש לה צורה – הרוח שמקושרת בקשר הדוק לבשר והדם לא נשגבת, כלומר היא לא יכולה לעשות דברים יוצאים מן הכלל. פירוש הדבר הוא שהרוח הזו לא יכולה לעזוב את הגוף המוחשי, משום שאם היא הייתה עוזבת אותו, הפעולה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם הייתה מאבדת את משמעותה. רק כאשר הרוח מתבטאת לגמרי בגוף המוחשי, האנושות יכולה להכיר את אלוהים המעשי עצמו, ורק אז מתגשם רצונו של אלוהים. רק אחרי שאלוהים מציג לאנושות את הרוח והבשר והדם בנפרד, הוא מצביע על העיוורון והמרדנות של האדם: "אך האדם מעולם לא זיהה אותי באמת, והוא גם לא הבחין בי כשהלכתי במרחב." מצד אחד, אלוהים אומר שעל אף שהעולם לא מודע לכך, הוא מסתתר בגוף של בשר ודם, ולא עושה שום דבר על טבעי בעיני האדם. מצד שני, הוא מתלונן על כך שהאנושות לא מכירה אותו. עם זאת, אין בכך אף סתירה. למעשה, אם מביטים בפירוט, לא קשה לראות שיש שני צדדים לאופן שבו אלוהים משיג את מטרותיו. לעומת זאת, אם אלוהים היה עושה אותות ומופתים על-טבעיים, ואז הוא היה מקלל את האדם במוות במו פיו, מבלי לבצע שום עבודה אדירה, האדם היה מת בו במקום, וכך היו משתכנעים כל בני האנוש, אך זה לא ישיג את המטרה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אם אלוהים היה עושה זאת באמת, בני האדם לא היו מסוגלים להאמין בקיומו בדעתם המודעת, הם לעולם לא היו מסוגלים להאמין באמת, ויתרה מזאת, הם היו חושבים שהשטן הוא אלוהים. יתר על כן, האנושות לא הייתה מסוגלת לעולם להכיר את טבעו של אלוהים: האין זה היבט אחד של המשמעות של הווייתו של אלוהים כבשר ודם? אם האנושות לא תהיה מסוגלת להכיר את אלוהים, תמיד יהיה זה אל מעורפל ועל-טבעי שיחלוש על המישור האנושי: מדוע מושגיו של האדם לא משתלטים עליו? במילים פשוטות יותר, השטן המשחית הוא שיחלוש, הלא כן? "מדוע אני אומר שאני משיב לעצמי את סמכותי? מדוע אני אומר שיש להתגלמות יותר מדי משמעויות?" הרגע שבו אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא גם הרגע שהוא הוא משיב לעצמו את סמכותו. זה גם הרגע שבו אלוהיותו מתבטאת בעבודתו. בהדרגה, כל בני האנוש מכירים את האל המעשי, ומשום כך, המקום בלב האנושי השמור לשטן מודחק לחלוטין כשמקומו של אלוהים משתנה. בעבר, האל שהתקיים בדעתם של בני האדם נתפס כצלם שטני, אל בלתי מוחשי ובלתי נראה, אך לא זו בלבד שהאדם האמין שהאל הזה קיים, אלא שהוא האמין שהאל הזה מסוגל לעשות כל מיני אותות ומופתים על-טבעיים ולגלות כל מיני תעלומות, כגון הגועל המאפיין את בני האדם שדבק בהם שד. די בכך כדי להוכיח שהאל שבדעתם של בני האדם הוא לא צלם אלוהים אלא צלם של ישות שאינה אלוהים. אלוהים אומר שהוא רוצה לתפוס מקום של עשירית אחוז בלב האנושי, ושזה הרף הגבוה ביותר שהוא דורש מהאנושות. לא רק שיש צד שטחי להצהרה הזו, יש לה גם צד מציאותי. אלמלא זה הוסבר כך, בני האדם היו חושבים שהדרישות שאלוהים מציב להם נמוכות מדי, כאילו שאלוהים לא מבין אותם מספיק. האין זו פסיכולוגיה אנושית?
אם משלבים זאת עם הדוגמה של פטרוס להלן, תגלו שפטרוס אכן היה האדם שהכיר את אלוהים יותר טוב מכולם, משום שהוא הי המסוגל להפנות עורף לאל המעורפל ולעסוק בהתוודעות לאל המעשי. מדוע אלוהים מצא לנכון להדגיש את העובדה שהוריו היו שדים שהתנגדו לאלוהים? מכאן אפשר להוכיח שפטרוס לא עסק בחיפוש אלוהים בלבו שלו, ושהוריו מייצגים את האל המעורפל: זו כוונתו של אלוהים בכך שהוא מעלה את הדוגמה של הוריו של פטרוס. הרוב המכריע של בני האדם לא מתייחס באופן מיוחד לעובדה הזו, אלא מקדיש את תשומת לבו במקום זאת לתפילותיו של פטרוס, עד כדי כך שיש כאלה שמשננים את תפילותיו של פטרוס בפיהם ובדעתם, אף אפילו לא חושבים על הניגוד שבין האל המעורפל והידע של פטרוס. מדוע פטרוס מרד בהוריו ושאף להכיר את אלוהים? מדוע הוא שילב את הלקחים שהוא למד מאלה שנכשלו בעבר כדי לדרבן את עצמו להתאמץ עוד יותר? מדוע הוא ספג את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים? פטרוס הבין שכל הדברים החיוביים נובעים מאלוהים – הם מגיעים ישירות מאלוהים מבלי לעבור כל תהליך של השטן. מכאן אפשר להבין שהאל שהוא הכיר היה האל המעשי ולא אל על-טבעי. מדוע אלוהים אומר שפטרוס הקפיד לספוג בתוכו את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים? מכאן אפשר הבין שהסיבה העיקרית לכך שבני האדם נכשלו לאורך העידנים היא שהם רק ניחנו באמונה ואהבה, אך הם לא הכירו את האל המעשי, ולכן אמונתם המשיכה להיות מעורפלת. מדוע אלוהים מזכיר את אמונתו של איוב פעמים רבות כל כך מבלי להזכיר אפילו פעם אחת שהוא הכיר את אלוהים. מדוע הוא אומר שהוא נחות בהשוואה לפטרוס? מדבריו של איוב, לשֵמע-אזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך," ניתן להבין שאיוב ניחן לא רק באמונה אלא גם בידע. בעת קריאת ההצהרה, "בזכות דוגמת הנגד של ההורים שלו שעמדה בדרכו, הוא היה מסוגל להכיר ביתר קלות את אהבתי ורחמיי", רוב בני האדם צפויים להעלות שפע שאלות: מדוע פטרוס מכיר את אלוהים רק בהשוואה לדוגמת נגד, אך לא ישירות? מדוע הוא מכיר רק רחמים ואהבה, אך דברים אחרים לא מוזכרים? רק כאשר מכירים בהיעדר המציאות של האל המעורפל, מתחילים להיות מסוגלים לעסוק בניסיון להכיר את האל המעשי. מטרת האמירה הזו היא לגרום את בני האדם לעקור את האל המעורפל מלבם. אם האנושות תמיד הייתה מכירה את פניו האמיתיים של אלוהים, מראשית הבריאה ועד היום, בני האדם לא היו מתוודעים כל כך לדרכי השטן. כמאמר הפתגם, "לא מבחינים בפני הקרקע עד שחוצים הר", מה שמבהיר היטב את כוונתו של אלוהים כשהוא אומר את הדברים האלה. משום שאלוהים רוצה לאפשר לבני האדם להבין יותר לעומק את האמת בדוגמה שהוא העלה, הוא הדגיש במכוון רחמים ואהבה, מה שמוכיח שהעידן שבו פטרוס חי היה עידן החסד. מנקודת מבט אחרת, זה מוכיח עוד יותר את הבעת פניו המזוויעה של השטן, שרק לוכד את האנושות ומשחית אותה. על כן, הדבר מציג בניגוד קיצוני אף יותר את אהבתו ורחמיו של אלוהים.
אלוהים גם מתווה את העובדות בנוגע לניסיונותיו של פטרוס ומתאר את הנסיבות שלהם בפועל, כדי שבני האדם יוכלו אולי להבין את הדברים הבאים: לא זו בלבד שיש לאלוהים רחמים ואהבה, אלא שיש לו גם מלכותיות וחרון אף, ומי שחי בשלום לא בהכרח חי בקרב ברכותיו של אלוהים. יתרה מזאת, סיפור חוויותיו של פטרוס לאחר הניסיונות שהוא עבר מדגים בבירור רב אף יותר את האמת מאחורי דבריו של איוב: "גם את-הטוב נקבל מאת האלהים ואת-הרע לא נקבל?" די בכך כדי להוכיח שפטרוס הכיר את אלוהים ברמה חסרת תקדים, שאיש מעולם לא הצליח להשיג בעידנים שקדמו לו: זה מה שפטרוס השיג כשהוא ספג את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים ושילב לקחים מכישלונות עבר כדי לעודד את עצמו. משום כך, כל מי שלומד ידע אמיתי על אלוהים נקרא "פרי", ופטרוס נמנה על בני האדם האלה. בתפילותיו של פטרוס לאלוהים, אפשר לראות שהוא הכיר את אלוהים באמת בזכות הניסיונות שהוא עבר, אך הפגם היחיד הוא שהוא לא היה מסוגל לתפוס לגמרי את רצונו של אלוהים. זו הסיבה לכך שאלוהים קבע דרישה של "תפיסת עשירית אחוז בלבד בלב האנושי", בהתבסס על האופן שבו פטרוס הכיר את אלוהים. בהתחשב בעובדה שאפילו פטרוס, האדם שהכיר את אלוהים יותר טוב מכולם, לא היה מסוגל לתפוס במדויק את רצונו של אלוהים, אפשר להגיע למסקנה שהאנושות פשוט לא מצוידת באיבר להכרת האל, משום שהשטן כבר השחית את האדם עד כדי כך, ומפני שזה גורם לכל בני האדם להכיר את מהות האנושות. שני התנאים המוקדמים האלה – שחסר לאנושות איבר להכרת האל, ושהשטן חלחל למעמקי נשמתה – מספקים תפאורה להפגנת עוצמתו האדירה של אלוהים. זאת מכיוון שאלוהים תפס עמדה מסוימת בלב האנושי, בסך הכל באמצעות ביטוי מילים ואפילו מבלי לבצע אף עבודה. מדוע הגעה לעשירית אחוז פירושה הגשמת רצונו של אלוהים? כדי להסביר זאת במונחים של העובדה שאלוהים לא העניק לאדם את האיבר הזה: אילו האנושות הייתה משיגה מאה אחוזים של ידע ללא האיבר הזה, כל מהלך ופעולה של אלוהים היו הופכים לספר פתוח עבור האדם, ומשום אופיו הטבעי של האדם, הוא היה מורד באלוהים תכף ומיד, מתקומם נגדו ומתנגד אליו בפומבי (כך השטן נפל). ולכן אלוהים לעולם לא ממעיט בערכו של האדם. זאת משום שהוא כבר ניתח את האדם באופן יסודי, ולכן הוא יודע הכל בבהירות גמורה, אפילו עד שאלות כמו כמה מים מעורבבים בדמו של האדם: עד כמה הוא מבין יותר טוב את אופיו הנראה לעין של האדם? אלוהים אף-פעם לא עושה שגיאות, ויתרה מזאת, הוא בוחר את המילים באמירותיו בדיוק רב. משום כך, העובדה שפטרוס לא היה מדויק בתפיסתו את רצונו של אלוהים לא סותרת את העבודה שהוא גם האדם היחיד שהכיר את אלוהים יותר טוב מכולם. למעשה, שתי העובדות האלה קשורות זו לזו. אלוהים לא העלה את הדוגמה הזו כדי למקד את תשומת לבם של בני האדם בפטרוס. מדוע פטרוס הצליח להכיר את אלוהים אם אפילו אדם כמו איוב לא הצליח לעשות זאת? מדוע אלוהים אומר שבני אדם לא מסוגלים להשיג זאת, אך הוא גם אומר שהדבר נובע מעוצמתו האדירה של אלוהים? האם נכון שהכישרון הטבעי של האנושות הוא טוב? בני האדם מתקשים לתפוס את הנקודה הזו – איש לא היה מבין את המשמעות הפנימית שלה מבלי שאסביר זאת. הכוונה במילים האלה היא לאפשר לבני האנוש להגיע למידה כלשהי של תפיסה, ובזכותה הם יאזרו ביטחון עצמי לשתף פעולה עם אלוהים. רק כך יוכל אלוהים לנקוט צעדים, בתמיכת מאמציו של אלוהים לשתף איתו פעולה: זה המצב בפועל במישור הרוחני, דבר שהאנושות כלל לא מסוגלת לתפוס. כדי להיפטר מהעמדה שהשטן תופס בלב האנושי, וכדי לאפשר לאלוהים להשתלט, זה נקרא "דחיית מתקפתו של השטן". רק לאחר סיום מתקפת הנגד הזו, אפשר יהיה לומר שהמשיח ירד ארצה, ורק אז אפשר יהיה לומר שממלכות העולם הפכו למלכותו של המשיח.
כאן מוזכר שפטרוס משמש אות ומופת לאנושות מזה אלפי שנים. הדבר לא נועד רק כדי להסביר את העובדה שהוא משמש אות ומופת: המילים האלה משקפות את שדה הקרב הממשי במישור הרוחני. כל הזמן הזה, השטן עובד על האדם בתקווה היהירה לבלוע את האנושות כולה ובכך לגרום לאלוהים להשמיד את העולם ולאבד את העדויות שלו. אולם אלוהים אמר: "קודם כל אברא דגם כשי שאוכל לתפוס את העמדה הקטנה ביותר בלב האנושי. בשלב הזה, האנושות גם לא מספקת אותי וגם לא מכירה אותי לגמרי. אף על פי כן, על סמך עוצמתי האדירה, האדם יהיה מסוגל להישמע לי לחלוטין, ואני אשתמש בדוגמה הזו כדי להביס את השטן. כלומר אשתמש בעמדתי, המורכבת מעשירית אחוז כדי להדחיק את כל הכוחות שהשטן מפעיל על האדם." על כן, היום, אלוהים העלה את הדוגמה של פטרוס שיכול לשמש לאנושות כולה מודל התנהגות להתחקות אחריו. ביחד עם הפסקה הפותחת, אפשר לראות את האמת במה שאלוהים אמר בנוגע למצב בפועל במישור הרוחני: "הדברים היום הם לא כפי שהיו פעם: אני עומד לעשות דברים שהעולם לא ראה מראשית הבריאה. אני עומד לומר דברים שבני האדם לא שמעו לאורך כל העידנים. זאת משום שאני מבקש שהאנושות כולה תכיר אותי כבשר ודם." מכך אפשר להבין שאלוהים התחיל היום במה שהוא דיבר עליו. בני האנוש יכולים רק לראות את הדברים כמו שהם נראים כלפי חוץ, והם לא מסוגלים לראות את המצב בפעול במישור הרוחני. משום כך, אלוהים אמר באופן ישיר: "אלה הם שלבים בניהולי שלאנושות אין שמץ של מושג לגביהם. אפילו כשאני מדבר עליהם בגלוי, האדם כה מבולבל בדעתו עד שלא ניתן לבטא אותם עבורו לכל פרטיהם. בכך נעוצה השפלות המחפירה של האדם, הלא כן?" יש מילים שלא נאמרות בתוך המילים האלה, אשר מסבירות שניטש קרב במישור הרוחני, כפי שנרמז לעיל.
התוויית סיפורו של פטרוס בכל זאת לא הגשימה לחלוטין את רצונו של אלוהים, ולכן אלוהים הציב את הדרישות הבאות בנוגע לאירועים בחייו של פטרוס: "בכל קצוות תבל ובמרחבים הבלתי מוגבלים של הרקיע, שפע הברואים, שפע הדברים על פני האדמה ושפע הדברים שבשמיים – כל אחד ואחד מהם מקדש את כל כוחו למען השלב האחרון בעבודתי. אתם הרי לא רוצים לצפות מהצד, ולהישלח אנה ואנה על ידי כוחות השטן, הלא כן?" אלוהים הבחין שהישע של פטרוס מספק לאנושות הארה מעמיקה, ולכן, על מנת לשאת פירות טובים אפילו עוד יותר, אלוהים מתיר לאנושות לראות את ההשלכות של שילוח רסן מופקר וחוסר ידע לגביו. יתרה מזאת, אלוהים מספר לאנושות פעם נוספת ובדיוק רב יותר על הנסיבות האמיתיות של הקרב בעולם הרוחני. רק כך יכולה האנושות להפוך לזהירה יותר בהתגוננותה נגד פח השטן. מעבר לכך, הדבר מבהיר שהפעם, אם בני האדם ייפלו, הם לא יקבלו שוב את ישועתו של אלוהים, כפי שהם קיבלו בפעם הקודמת. ביחד, מספר האזהרות האלה העמיקו את הרושם של האנושות מדברי האל, וגרמו לבני האדם להוקיר את רחמיו של אלוהים עוד יותר ולהיאחז בחוזקה רבה יותר בדברי האל. כך ישיג אלוהים את מטרתו להושיע את האנושות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה