יאנג לה העיר ווהאי, המחוז האוטונומי של מונגוליה הפנימית
כשהייתי עדיין תלמידה בבית הספר, אבי חלה והלך לעולמו. לאחר שהוא מת, דודים משני צדי המשפחה שלעתים קרובות קיבלו עזרה מאבי לא זו בלבד שלא דאגו לנו – לאמי שלא היה לה כל מקור הכנסה, לשתי אחיותיי ולי – אלא להיפך, עשו כל שביכולתם להרוויח על חשבוננו, ואפילו רבו איתנו על הירושה הקטנה שהשאיר אבי. נוכח אדישותם של קרוביי וכל הדברים שעשו שאותם לא הייתי חוזה לעולם, חשתי כאב כה קיצוני ולא יכולתי שלא לשנוא את היעדר המצפון המוחלט וחוסר הרחמים שהפגינו הקרובים הללו, ובו-בזמן רכשתי תובנה אודות הפכפכות טבע האדם.
