שונקיו, העיר נניאנג, מחוז הנאן
פעם חשבתי שאלוהים שופט ומייסר את האדם רק כשהוא חושף את שחיתותו המהותית של האדם, או כשהוא משמיע דברים קשים השופטים את סופו של האדם. רק זמן רב לאחר מכן, הובילה אותי תקרית מסוימת להבין שאפילו דבריו הרכים של אלוהים מהווים את משפטו וייסוריו. הבנתי שכל דבר שאומר אלוהים הוא שיפוטו את האדם.
לאחרונה, נתפסה האחות הבכירה של המשפחה המארחת למחשבות הבשר, וכתוצאה מכך היא סבלה רבות. שיתפתי אתה מספר פעמים, אולם נראה היה שמאמציי היו לשווא. היא נשארה כשהיתה. בהדרגה נעשיתי קצרת-רוח וחשבתי לעצמי, "דיברתי אתך מספר פעמים, אולם לא השתנית. כנראה שאין לך כל עניין באמת. לא אשתף אתך עוד לעולם." לאחר מכן לא חשתי עוד רצון להתחבר אתה, ורק לעתים נדירות הטרדתי את עצמי במחשבה עליה. יום אחד, אחות אחרת שעמה צוותתי הציעה שנתפלל עם אותה אחות בכירה. כששמעתי זאת, חשתי גועל. "מדוע? זה יהיה בזבוז זמן להישאר אתה, ותפילותינו יהיו חסרות תועלת." למעשה, ידעתי שדברים אלה חושפים את יהירותי, שהיא טבע השטן. הפניתי לאחרים כתף קרה ולא הפגנתי כלפיהם אהבה. עם זאת, פשוט לא יכולתי להפסיק עם זה. כשהתפללנו יחד, עדיין התקשיתי להניח למחשבותיי ולתחושותיי הפנימיות, עד כדי כך ששקעתי באפלה רוחנית באין יכולת לחוש שאלוהים אתי. מלבד זאת, חשתי חנוקה מבפנים כאילו לבי חסום בלא יכולת להשתחרר. מאוחר יותר התפללתי בפני אלוהים בנוגע לבעייתי: "אלוהים, הייתי מודעת ליהירותי ולחוסר האנושיות שלי. לא הראיתי התחשבות או אהדה לאחות הבכירה. פשוט נכשלתי במאמץ לשנות את עצמי. אלוהים, אני מפצירה בך להאיר את עיניי בנוגע לאמת ומבקשת שאלמד להכיר את עצמי." כשנשאתי את התפילה הזו, נזכרתי במעומעם בכמה מדברי האל. מיד פתחתי את ספר דברי האל ומצאתי את האמירות הבאות:. "מדוע נאמר שהשאלות כמה אתם נחושים לאהוב את אלוהים ואם באמת התכחשתם לבשר והדם, תלויות בשאלה אם יש לכם דעות קדומות לגבי האחים והאחיות שלכם, ובשאלה אם אתם יכולים להניח בצד את הדעות הקדומות האלה, אם אתם מחזיקים בהן? במילים אחרות, כשיש לכם קשר רגיל עם האחים והאחיות שלכם, גם התנאים שלכם בפני אלוהים הם רגילים. כשאחד מהאחים והאחיות יהיה חלש, אתם לא תתעבו אותו, תשנאו אותו, תלעגו לו או תפנו אליו עורף. אם תהיו מסוגלים לעזור לו, אתם תשתפו איתו ותאמרו... אם תרגישו שאתם לא מסוגלים לתמוך בהם, אתם יכולים לבקר אותם. מנהיג הכנסייה לא צריך להיות זה שעושה זאת – מאחריותם של כל אח ואחות לעשות את העבודה הזו. אתם רואים שאח או אחות שרוי במצב רע, עליכם לבקר אותם. זו האחריות של כל אחד מכם" ('עבודתה של רוח הקודש ועבודתו של השטן' ב'הדבר מופיע בבשר'). לאחר קריאת דברי האל, האזהרה לפיה "כשיש לכם קשר רגיל עם האחים והאחיות שלכם, גם התנאים שלכם בפני אלוהים הם רגילים" הוטבעה במוחי באופן צלול במיוחד. חיפשתי את האמת שעה שהרהרתי עמוקות באמירה זו. באמצעות הארת רוח הקודש, חשתי כי אמירה פשוטה-לכאורה זו מגלמת הוד ומשפט, והיא פילחה את לבי כמו חרב. אלוהים תמיד אמר לאדם בבהירות, כי רק על סמך דברי האל תוכל האנושות לקיים יחסים תקינים בין אחים ואחיות, וכי יחסיו של האדם עם האל יהיו תקינים כל עוד יחסיו עם אחיו ואחיותיו יהיו תקינים. כשהייתי בחברתם של אחרים, כל מה שהצגתי היה טבעו המושחת של השטן, בעיקר בכך שהבעתי כלפיהם בוז ודחייה. לא היו לי יחסים תקינים עם אנשים, אז איך יכולתי ליהנות מיחסים תקינים עם אלוהים? זוהי חובתו הבלתי משתנה של האדם לבקר ולשרת אחים ואחיות שהם פאסיביים וחלשים. אלה החיים שאנשים המבקשים לאהוב את אלוהים צריכים לחיות. בניגוד לכך, לא היה לי אכפת כלל כשלמדתי על מצבה הגרוע של האחות הבכירה. על אף שנדמה היה שאני משתפת אתה, עמוק בלבי לא עשיתי זאת בלב האוהב את אלוהים. לא עשיתי כמיטב יכולתי לסייע לה ולתמוך בה. לא שיתפתי אתה בסבלנות ובלב נדיב או בהבנת אדם שסבל – אדם שחי באפלה – כדי לסייע לה לצאת ממצב שלילי. אפילו החלטתי שלאחות הבכירה לא היתה כל כוונה לבקש את האמת, ולכן בזתי לה ונמנעתי מחברתה. כך איבדתי יחסים בריאים עם אלוהים והבאתי על עצמי את ייסוריו. סבלתי מאפלה רוחנית. האין היה זה המקרה שבו נוכחתי בטבעו של אלוהים? ככל שחשבתי על זה, כך חשתי בעוצמה מתגברת כי אמירה מסוימת זו היא דרכו של אלוהים לשפוט אותי פנים אל פנים. התביישתי והתחרטתי עמוקות. הבנתי שאני חיה קרת-דם ללא שמץ אנושיות. אולם אז, בספונטניות ובו בזמן, עלתה בי יראת הכבוד לאלוהים. הבנתי שטבע האל הוא טבע של מלכותיות וחמה. הבנתי שאלוהים הוא אכן צודק וקדוש. אלוהים יכול לפשפש בכל מחשבה ומחשבה, כך שאין מנוס ממשפטו.
משפט דברי האל סייע לי להניח לדעתי הקדומה כנגד האחות הבכירה. כך מצאתי בעצמי נכונות לשתף עמה ברוח של אהבה ונדיבות. אולם במפתיע, לפני ששיתפתי אתה שוב, האחות הבכירה קיבלה הארה מאלוהים ויצאה ממצבה השלילי באמצעות תפילה והאזנה למזמורי דבר האל. באותו רגע, חשתי הכרת תודה על שמצבה השתפר. הייתי אסירת תודה על שאלוהים הנחה אותנו, כפי שתמיד יעשה. כמו כן חשתי בושה על ההתנהגות הקלוקלת שהפגנתי.
הודיתי לאלוהים! למרות העובדה שהפגנתי רק התמרדות ושחיתות במהלך החוויה הזו, למדתי שדבריו החמורים-פחות של אלוהים גם הם משפטו וייסוריו את האנושות. לעולם לא אתייחס עוד לדברי האל מתוך תפישותיי שלי. אקבל את משפטו וייסוריו של אלוהים בהכנעה מוחלטת. אתפוש ואקבל עוד אמיתות כדי לשנות את טבעי בהקדם האפשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה