הנתיב... (5)

פעם, אף אחד לא הכיר את רוח הקודש, ובפרט, אף אחד לא ידע מה נתיבה של רוח הקודש. זו הסיבה לכך שבני האדם תמיד השטתו בפני אלוהים. אפשר לומר שכמעט כל בני האדם שמאמינים באלוהים לא מכירים את רוח האל, אלא שיש להם אמונה מבולבלת שכזו. ניכר מכך שבני האדם לא מבינים את אלוהים, ועל אף שהם אומרים שהם מאמינים בו, באופן מהותי, על סמך מעשיהם, הם מאמינים בעצמם ולא באלוהים. מהניסיון האישי שלי בפועל, אני רואה שאלוהים עד לאלוהים כבשר ודם, ומהחוץ, כל בני האדם נאלצים להכיר בעדותו, ובקושי אפשר לומר שהם מאמינים שרוח האל לגמרי חפה משגיאות. יחד עם זאת, אני אומר שמה שבני האדם מאמינים בו הוא לא האדם הזה, ובפרט, הוא לא רוח האל, אלא שהם מאמינים בתחושה שלהם עצמם. האין זו רק אמונה עצמית? כל המילים האלה שאני אומר הן נכונות. זה לא רק תיוג של בני האדם, אלא שאני צריך להבהיר דבר אחד – עצם העובדה שבני האדם יכולים להגיע ליום הזה, בין שיש להם בהירות או שהם מבולבלים, נובעת מעבודתה של רוח הקודש, ואינה דבר שבני אנוש יכולים להכתיב. זו דוגמה למה שהזכרתי בעבר בנוגע לכך שרוח הקודש מאלצת את בני האדם להאמין. זה אופן עבודתה של רוח הקודש, וזה נתיב אחד שבו רוח הקודש פועלת. בלי קשר לשאלה במי מבני האדם מאמינים באופן מאותי, רוח הקודש כופה על בני האדם תחושה מסוימת כדי שהם יאמינו באל שבלבם שלהם. האין זה סוג האמונה שיש לכם? האם אתם לא מרגישים שאמונתכם באלוהים היא דבר משונה? האם אתם לא חושבים שמשונה שאתם לא מסוגלים להימלט מהזרם שלו? האם לא השקעתם כל מאמץ בהרהור בכך? האין זה האות והמופת הגדולים ביותר?  אפילו אם היה לכם הדחף להימלט פעמים רבות, תמיד יש כוח חיים אדיר שמושך אותך וגורם לכם להסתייג מעזיבה. ובכל פעם שאתם נתקלים בזה, תמיד יש לכם דמעות בגרון ואתם בוכים, ואתם לא יודעים מה לעשות. יש כאלה מבינכם שמנסים לעזוב, אך כשאתם מנסים ללכת, נדמה שיש סכין בלבכם, ושרוח רפאים לוקחת מכם את נפשכם על פני האדמה, כך שלבכם לא מוצא מנוח ושלווה. לאחר מכן, אין לכם ברירה אלא לאזור עוז ולחזור אל אלוהים... האם לא חוויתם את החוויה הזו? אני חושב שהאחים והאחיות הצעירים שמסוגלים לפתוח את לבם יאמרו: "כן! היו לי כל כך הרבה חוויות כאלה. אני כל כך מתבייש לחשוב עליהן!" בחיי היום-יום שלי עצמי, אני תמיד שמח לראות באחים והאחיות הצעירים ידידים קרובים, משום שהם מלאים בתמימות – הם טהורים וכה חביבים. נדמה שהם בני הלוויה האישיים שלי. זו הסיבה לכך שאני תמיד מחפש הזדמנות לקבץ את כל ידידיי הקרובים כדי לדבר על האידיאלים והתוכניות שלנו. מי ייתן ורצונו של אלוהים יתגשם בנו, כדי שכולנו נהיה כמו בשר ודם, ללא מחסומים וללא פערים. מי ייתן וכולנו נתפלל לאלוהים: "הו אלוהים! אם זה רצונך, אנחנו מתחננים בפניך שתספק לנו סביבה ראויה כדי שכולנו נוכל לממש את משאלות לבך. מי ייתן ותהיה רחום עם אלה מאיתנו שצעירים וחסרים היגיון, כדי שנוכל להתאמץ בכל טיפת כוח שיש בלבנו!" אני מאמין שאין ספק שזהו רצונו של אלוהים, משום שלפני זמן רב, הפצרתי בפני אלוהים כך: "אבי! אנחנו, על פני האדמה, קוראים אליך כל הזמן, ואנחנו מקווים שרצונך יתגשם בקרוב על פני האדמה. אני מוכן לחפש את רצונך. מי ייתן ותעשה את מה שאתה רוצה לעשות, ושתשלים את מה שהטלת עליי לעשות בהקדם האפשרי. כל עוד ניתן יהיה להגשים את רצונך בהקדם האפשרי, אני אפילו מוכן שתפתח נתיב חדש למעננו. תקוותי היחידה היא שעבודתך תוכל להסתיים בקרוב. אני מאמין שאף כלל לא יכול לעצור מבעדך!" זו העבודה שאלוהים עושה כעת. האם לא ראיתם את הנתיב שרוח הקודש צועדת בו? כשאני נתקל באחים ואחיות מבוגרים יותר, תמיד יש הרגשה של דיכוי שאני לא יכול לזהות בדיוק. רק כשאני איתם, אני רואה שהם מדיפים צחנה של החברה, ושהתפיסות הדתיות שלהם, הניסיון שלהם בהתמודדות עם דברים, אופן הדיבור שלהם, המילים שהם משתמשים בהן וכו' כולם מרתיחים. נדמה שהם מלאים בחוכמה, ואני תמיד שומר מהם מרחק, משום שבאופן אישי, תורת החיים שלי לקויה מאוד. כשאני איתם, אני תמיד ברגיש מותש ותשוש, ולפעמים המצב מחמיר עד כדי כך, ונהיה כה מדכא, עד שאני מתקשה לנשום. על כן, ברגעי המשבר האלה, אלוהים נותן לי את דרך המילוט הטובה ביותר. אולי זו תפיסה שגויה שלי עצמי. אכפת לי רק ממה שמועיל לאלוהים. הגשמת רצונו של אלוהים היא הדבר החשוב ביותר. אני מתרחק כמה שיותר מבני האדם האלה, ואם אלוהים דורש ממני לטפל בהם, אני נשמע לו. העניין הוא ממש לא שהם מתועבים, אלא ש"חוכמתם", תפיסותיהם ותורות חייהם מרגיזות מדי. אני כאן כדי להשלים אתה מה שאלוהים הטיל עליי לעשות, ולא כדי ללמוד מחוויותיהם בטיפול בעניינים. אני זוכר שאלוהים פעם אמר לי את הדברים הבאים: "על פני האדמה, חפש את רצונו של האב והשלם את מה שהוא הטיל עליך לעשות. כל השאר לא רלוונטי עבורך." כשאני חושב על כך, אני מרגיש מעט שלווה. הסיבה לכך היא שאני תמיד מרגיש שהעניינים הארציים יותר מדי מורכבים, ושאני לא יכול להבין אותם – אני אף פעם לא יודע מה לעשות. על כן, אני לא יודע כמה פעמים הייתי כל כך מוטרד מכך ושנאתי את האנושות – מדוע בני האדם כל כך מורכבים? מה הבעיה להיות קצת יותר פשוט? מה הטעם בניסיון להיות חכמים? כשאני מטפל בבני האדם, ברוב המקרים, אני עושה זאת על סמך המשימה שאלוהים הטיל עליי, ואפילו שהיו פעמים ספורות שבהן לא כך היה הדבר, מי יכול לדעת בכלל מה נסתר בלבי?

היו פעמים רבות שבהן ייעצתי לאחים ולאחיות שאיתי שעליהם להאמין באלוהים מלבם שלהם ולא להגן על האינטרסים שלהם עצמם, ושעליהם להתחשב ברצונו. בכיתי בכי תמרורים בפני אלוהים פעמים רבות – מדוע בני האדם לא מתחשבים ברצונו של אלוהים? האם ייתכן שעבודתו של אלוהים פשוט תיעלם ללא זכר ללא כל סיבה? אני לא יודע מדוע, ונדמה שזה הפך לחידה שבלבי. מדוע בני האדם לעולם לא מזהים את הנתיב של רוח הקודש, אלא תמיד מקיימים קשרים בין-אישיים לא נאותים? מבחיל אותי לראות בני אדם כאלה. הם לא רואים את הנתיב של רוח הקודש, אלא רק מתייחסים למה שבני האדם עושים. האם ניתן לְרַצות כך את לבו של אלוהים? זה מעציב אותי לעתים קרובות. נדמה שזה הפך לעול שעליי לשאת. גם רוח הקודש מודאגת לגבי זה – האם אתם לא מרגישים שום אשמה בלבכם? מי ייתן ואלוהים יפקח את עינינו הרוחניות. כמי שמכוון את בני האדם להיווכח ברוח, התפללתי בפני אלוהים פעמים רבות: "הו, אבי! מי ייתן ואהפוך את רצונך לליבה ואחפש את רצונך. מי ייתן ואהיה נאמן למה שהטלת עליי לעשות, כדי שתוכל לזכות בקבוצת בני האדם הזו. מי ייתן ותכניס אותנו לעולם חופשי, כדי שנוכל כולנו לבוא איתך במגע ברוחנו. מי ייתן ותעורר את הרגשות הרוחניים בלבנו!" אני מקווה שרצונו של אלוהים יושלם, ולכן אני מתפלל אליו ללא-הרף שרוחו תוכל להמשיך להפוך אותנו לנאורים ולאפשר לנו לצעוד בנתיב שרוח הקודש מתווה. זאת משום שהנתיב שאני צועד בו הוא הנתיב של רוח הקודש. מי עוד יכול לצעוד בנתיב הזה במקומי? זה מה שהופך את העול שלי לכבד עוד יותר. אני מרגיש כאילו אני עומד ליפול, אך אני מאמין שאלוהים בהחלט לא יעכב את עבודתו. ייתן שכאשר יושלם הדבר שהוא הטיל עליי לעשות, דרכינו ייפרדו. על כן, אולי משום השפעתה של רוח האל, תמיד הרגשתי שונה מאחרים. נדמה שאלוהים רוצה לעשות עבודה כלשהי, ועד עתה, עדיין לא תפסתי אותה. עם זאת, אני סבור שאף אחד על פני האדמה לא מתעלה על ידידיי הקרובים, ואני מאמין שידידיי הקרובים יתפללו למעני בפני אלוהים. אם כן, אהיה אסיר תודה על כך לאין ערוך. אולם אני מקווה שאחיי ואחיותיי יוכלו לומר איתי: "הו אלוהים! מי ייתן ורצונך יתגלה לחלוטין באלה מאיתנו שחיים בעידן האחרון, כדי שנוכל להתברך בחיי הרוח, כדי שנוכל לראות את מעשיה של רוח האל ואת פניו האמיתיים של אלוהים!" ברגע שנגיע לשלב הזה, באמת נחייה תחת הכוונתה של הרוח, ורק בשלב הזה נהיה מסוגלים לראות את פניו האמיתיים של אלוהים. כלומר בני האדם יהיו מסוגלים להבין את המשמעות האמיתית של כל האמת. הדבר לא מובן או נתפס באמצעות תפיסות אנושיות, אך ההפיכה לנאורים מתרחשת על סמך רצונה של רוח האל. באופן גמור, אלוהים עצמו הוא זה שעובד, ואין בעבודתו שום רעיון אנושי. זו תוכנית עבודתו למעשים שהוא רוצה לגלות על פני האדמה, וזו העבודה האחרונה שלו על פני האדמה. האם אתם מוכנים להשתתף בעבודה הזו? האם אתם רוצים להיות חלק מהעבודה הזו? האם ברצונכם שרוח הקודש תהפוך אתכם למושלמים, והאם ברצונכם ליהנות מחיי הרוח?

העבודה החיונית כעת היא להעמיק יותר מהיסודות המקוריים שלנו. עלינו להעמיק בהיבטים של האמת, החזון וחיינו. יחד עם זאת, עליי ראשית להזכיר לכם, אחיי ואחיותיי, שעל מנת להיווכח בעבודה הזו, עליכם להיפטר מהתפיסות הקודמות שלכם. כלומר, עליכם לשנות את אורח החיים הקודם שלכם, לערוך תוכנית חדשה ולפתוח דף חדש. אם תמשיכו לדבוק במה שהיה יקר לכם בעבר, רוח הקודש לא תוכל לפעול בכם. היא בקושי תהיה מסוגלת לקיים את חייכם. אם אדם מסוים לא יחפש תוכנית, יישם תוכנית או יערוך תוכנית, רוח הקודש תיטוש אותו לחלוטין. אדם כזה נקרא אדם שהעידן דחה אותו. אני מקווה שאחיי ואחיותיי יוכלו כולם להבין את לבו של אלוהים, ואני גם מקווה שיותר "מגויסים חדשים" יהיו מסוגלים לעמוד על רגליהם ולעבוד עם אלוהים כדי להשלים את העבודה הזו ביחד. אני מאמין שאלוהים יברך אותנו, ואני גם מאמין שאלוהים יעניק לי יותר ויותר ידידים קרובים, כדי שאוכל לנדוד עד קצות העולם, וכדי שתהיה בינינו אפילו יותר אהבה. אני משוכנע עוד יותר שאלוהים ירחיב את מלכותו כתוצאה ממאמצינו, ואני מקווה שעבודתנו הקשה תגיע לרמות חסרות תקדים, כדי שאלוהים יוכל לזכות אפילו ביותר צעירים. מי ייתן וכולנו נתפלל לכך ונפציר בפני אלוהים ללא-הרף, כדי שחיינו יתקיימו בפניו, וכדי שנהיה ידידים קרובים של אלוהים. מי ייתן ולא יהיו מחסומים בינינו, ומי ייתן וכולנו נישא את השבועה הזו בפני אלוהים: "לעבוד באחדות! ציות עד הסוף! לעולם לא להיפרד; תמיד להיות ביחד!" מי ייתן ואחיי ואחיותיי יגמרו בדעתם באופן הזה בפני אלוהים, כדי שלבנו לא יסרח וכדי שרצוננו לא יתערער! על מנת להגשים את רצונו של אלוהים, אני רוצה לומר שוב: עבדו קשה! השקיעו את כל מה שיש לכם להשקיע! אלוהים יברך אתכם באופן גמור!

עוד

בעקבות השה - כנסיית האל הכול יכול