בדמיונם של בני האדם, אלוהים הוא אלוהים, והאדם הוא האדם. אלוהים לא מדבר בשפת בני האדם, והאדם לא מדבר בשפתו של אלוהים. בעיני אלוהים, הדרישות שהאדם מציב לו הן קלות, ואילו האדם לא מסוגל לעמוד בדרישות שאלוהים מציב לאדם או אפילו להעלות אותן בדעתו. עם זאת, ההיפך הגמור הוא הנכון: אלוהים מבקש מהאדם רק "עשירית אחוז". לא זו בלבד שזה מדהים את כולם, אלא שזה גם מבלבל את כולם מאוד, כאילו הם בלב ים. רק הודות לנאורות שאלוהים מעניק ורק הודות חסדו של אלוהים, בני האדם זוכים להכיר במקצת את רצונו של אלוהים. אולם ב-1 במרץ, כל בני האדם נדהמו וגירדו את ראשם בבלבול. אלוהים דרש שאנשיו יהיו שלג מבהיק ולא ענן שדואה באוויר. אם כן, מה מציינות המילים "שלג מבהיק"? ומה מציינות המילים "ענן דואה באוויר"? בשלב הזה, אלוהים נמנע במכוון מביאור המשמעות הפנימית של המילים האלה. זה גורם לבני האדם לבלבול, מה שמגביר את אמונתם במהלך חיפושם. זאת משום שזו דרישה ספציפית מבני עמו של אלוהים, ולא משהו אחר, ולכן כולם מקדישים זמן רב יותר בחשיבה על המילים הבלתי נתפסות האלה. כתוצאה מכך, רעיונות שונים צצים במוחם, פתיתי שלג שמרחפים באוויר חולפים לנגד עיניהם, והעננים הדואים ברקיע מיד עולים בדעתם. מדוע אלוהים דורש שבני עמו יהיו כמו שלג מבהיק, ולא כמו ענן שדואה באוור? מה המשמעות האמיתית כאן? למה המילים האלה מתייחסות באופן ספציפי? לא זו בלבד ש"שלג מבהיק" מייפה את הנוף, אלא שהוא טוב לחקלאות – הוא טוב בחיסול חיידקים. אחרי שלג כבד, כל החיידקים מכוסים בשלג במבהיק, ולפתע כל המרחב שוקק חיים. בדומה לכך, לא זו בלבד שבני עמו של אלוהים חייבים להכיר את אלוהים בהתגלמותו, אלא שעליהם גם להיכנע לעובדת התגלמותו של אלוהים, ולהביא לידי ביטוי בכך אנושיות רגילה. זה האופן שבו השלג מייפה את הנוף. בסופו של דבר, בגרותם של בני עמו של אלוהים תשים קץ לתנין הגדול האדום כאש, מה שייסד את מלכותו של אלוהים על פני האדמה, יפיץ את שמו הקדוש של אלוהים ויהלל אותו, כך שכל המלכות על פני הארץ תתמלא בצדק של אלוהים, תקרן בזוהרו של אלוהים ותנצנץ בכבודו של אלוהים, וכל העולם יתמלא בשלווה ובשביעות רצון, שמחה וסיפוק, ויופי מתחדש עד אין קץ. המכות השונות הקיימות בהווה – מאפייני הטבע השטני המושחת, כגון רשע, הסתאבות ומרמה, רצונות רעים וכן הלאה – ממוגרות כולן, וכך מתחדשים השמיים והארץ. זה הפירוש האמיתי של המילים "אחרי שלג כבד". בני האדם שהם עננים שדואים באוויר הם אלה שהולכים אחרי העדר שאלוהים דיבר עליו. אם יהיה פיתוי מהשטן ואם יהיו ניסיונות מאלוהים, הם מיד ידאו הלאה ויפסיקו להתקיים. אפילו מהותם לא תשרוד, מכיוון שהיא נמוגה זה מכבר. אם בני האדם יהיו עננים שדואים באוויר, לא זו בלבד שהם לא יהיו מסוגלים להביא לידי ביטוי את צלמו של אלוהים, אלא שהם גם ימיטו בושה על שמו של אלוהים. זאת מכיוון שבני אדם כאלה עלולים להיחטף בכל מקום ובכל זמן – הם המזון שהשטן אוכל, וכשהשטן ישבה אותם, הם יבגדו באלוהים וישרתו את השטן. מובן שזה ממיט בושה על שמו של אלוהים. זה הדבר שאלוהים מתרעם עליו יותר מכל, ואלה הם אויביו של אלוהים. לפיכך, גם אין להם מהות של בני אדם רגילים וגם אין להם כל ערך שימושי של ממש. זו הסיבה לכך שאלוהים מציב דרישות כאלה לבני עמו. אולם אחרי שבני האדם מבינים את המילים האלה במידה כלשהי, אין להם מושג מה עליהם לעשות, מכיוון שהנושא עבר מדברי האל אל אלוהים עצמו, מה שמציב אותם במצב קשה: "זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, ולא מהות משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש." מדוע אלוהים מתאר את לידתו של אלוהים עצמו, אחרי שהוא מדבר על הדרישות שהוא מציב לבני עמו? האם ייתכן שיש קשר בין השניים? בהחלט, יש קשר טבעי ביניהם – אחרת, אלוהים לא היה מדבר כך אל בני האדם. בין העלים הירוקים, הלוטוס מתנודד ברוח העדינה אנה ואנה. מראהו נאה והוא מוערך מאוד. בני האדם לא יודעים ממנו שובע, והם משתוקקים לשחות במים, לקטוף את הגבעול ולהסתכל יותר מקרוב. אולם אלוהים אומר שהלוטוס בא מהרפש, ושיש לו רק שם ולא מהות. נדמה שאלוהים לא מייחס חשיבות ללוטוס, ומדבריו אפשר להבין בבירור שהוא מתעב אותם במידה מסוימת. לאורך העידנים, בני אדם רבים הרעיפו שבחים על צמח הלוטוס, משום שהוא צומח מהרפש מבלי להיטמא ממנו, עד כדי כך שאין לו אח ורע, ושהוא מדהים באופן בל יתואר. אולם בעיני אלוהים, הלוטוס חסר ערך – וזה בדיוק ההבדל בין אלוהים והאדם. די בכך כדי להראות את הפער בין אלוהים והאדם, פער רחב יותר מאשר זה שבין קצה הרקיע ותחתית האדמה. משום שהלוטוס בא מהרפש, כל החומרים המזינים שהוא זקוק להם באים משם. העניין הוא שהלוטוס מסוגל להתחפש, ולספק בכך מראה מרהיב. רוב בני האדם רואים רק את המראה החיצוני היפהפה של הלוטוס, אך איש מהם לא רואה שהחיים שבתוך הלוטוס מטונפים וטמאים. לפיכך, אלוהים אומר שיש לו רק שם ולא מהות – וזה נכון ומדויק לגמרי. וזה גם מצבם המדויק של בני עמו של אלוהים כיום, הלא כן? הם רק נשמעים לאלוהים ומאמינים בו באופן חיצוני. בפני אלוהים, הם מתרפסים ומתרוצצים כדי לגרום לאלוהים להיות מרוצה מהם. לעומת זאת, בפנים, הם מלאים בטבע השטני המושחת, ובטנם מלאה בטומאה. לפיכך, אלוהים מציב לאדם שאלות, ושואל אם נאמנותו לאלוהים נגועה בטומאה, או אם היא טהורה ושלמה. כשבני האדם היו עושי שירות, רבים מהם היללו אל אלוהים בפיהם אך קיללו אותו בלבם. בפיהם, הם היו צייתנים כלפי אלוהים, אך בלבם, הם המרו את פיו של אלוהים. פיהם ביטא מילים שליליות, ובלבם הם הסתירו התנגדות לאלוהים. היו אפילו כאלה שפעולותיהם היו מתואמות: פיהם פלט גידופים והחוו בידיהם בהפקרות מוחלטת, וביטאו באופן חיוני ומלא חיים את פניו האמיתיים של התנין הגדול האדום כאש. הם באמת ראויים לכינוי 'צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש'. אולם כיום, הם מעמידים פנים שהם עושים שירות נאמנים ומתנהגים כמו בני עמו הנאמנים של אלוהים – אין להם בושה! אין זה פלא – הם הגיעו מהרפש, ולכן הם לא יכולים שלא לגלות את פרצופם האמיתי. משום שאלוהים קדוש וטהור, ואמיתי וממשי, בשרו נובע מרוח האל. זה מוחלט ומעבר לכל ספק. לא רק היכולת לשאת עדות על אלוהים עצמו, אלא גם היכולת להגשים את רצונו של אלוהים לחלוטין: זה צד אחד של מהותו של אלוהים. העובדה שהבשר נובע מרוח האל עם צלם האל פירושה שהבשר שרוח האל לובשת שונה במהותו מבשרו של האדם, וההבדל הזה טמון בעיקר ברוח האדם. המילים 'רוח האל עם צלם האל' מתייחסות לכך שכתוצאה מכך שהאלוהיות מכוסה באנושיות רגילה, היא מסוגלת לעבוד כרגיל בפנים, וזה לא על-טבעי כלל ועיקר, והאנושות לא מגבילה זאת. המילים 'צלמה של רוח האל' מתייחסות לאלוהיות גמורה, והאנושות לא מגבילה זאת. מכיוון שכך, ניתן לגמרי להביא לידי ביטוי בבשר, שלא רק רגיל ויציב, אלא גם מלכותי ומלא חמה, את טבעו היסודי וצלמו האמיתי של אלוהים. הבשר והדם של ההתגלמות הראשונה יכול היה להציג רק את האל השייך לתפיסותיהם של בני האדם, כלומר אלוהים בהתגלמותו הראשונה היה מסוגל לעשות את האותות והמופתים ולשאת נבואות. לפיכך, הוא לא הביא לידי ביטוי באופן מלא את מציאות האל, ולכן הוא לא היה התגלמותה של רוח האל עם צלם האל. הוא היה רק המראה הישיר של אלוהיות. ומשום שהוא התעלה על האנושיות הרגילה, הוא לא נקרא האל המעשי המלא עצמו, אלא שהיה בו נופך של האל המעורפל שבשמיים – הוא היה האל של תפיסותיהם של בני האדם. זה ההבדל המהותי בין שתי ההתגלמויות.
מהנקודה הגבוהה ביותר בתבל, אלוהים משגיח על כל תנועה של האדם, ועל כל מה שבני האדם אומרים ועושים. הוא אפילו מביט בכל מחשבה פנימית שלהם בבהירות גמורה, ולא מחמיץ אותה. לכן דברי האל פוגעים הישר בלבם של בני האדם, ונוגעים בכל מחשבה ומחשבה שלהם, ודבריו פיקחים וללא שגיאות. "על אף שהאדם מכיר את רוחי, הוא גם פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, חושפים את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, גורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וגורמים להם ליפול תחת מבטי הבוחן." מכאן אפשר לראות שעל אף שהדרישות שאלוהים מציב לאדם לא גבוהות, בני האדם בכל זאת לא מסוגלים לשאת את מבטה הבוחן של רוח האל. "אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו לא מעז לסור ממני כמעט בכלל. מבין הברואים, מי לא מתחיל לאהוב אותי בזכות מעשיי?" זה מעיד אפילו יותר על חוכמתו המלאה וכול יכולתו של אלוהים, ולכן זה מגלה את כל מה שבני עמו של אלוהים חשבו כשהם נשאו את תפקידם של עושי שירות: על אף שלאחר "סחר" שנגמר בכישלון, "מאות האלפים" או "המיליונים" שבראשם הסתכמו בכלום, משום צוויו המנהליים של אלוהים, ומשום מלכותיותו וחרון אפו של אלוהים, ואפילו שהם הרכינו ראש בצער, בני האדם האלה בכל זאת שירתו את אלוהים למרות השליליות, וכל נוהגי העבר שלהם הפכו למילים נבובות ונשכחו כליל. במקום זאת, הם עשו ברצון את הדברים ששימחו אותם ואת כולם כדי להישאר מבודרים, על מנת להעביר את הזמן בבטלה... זה מה שבאמת קרה בקרב בני האדם. לפיכך, אלוהים נפתח בפני האדם ואומר: "מי לא עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי לא מפתח רגשות מסירות בזכות אהבתי?" למען האמת, בני האדם מוכנים לקבל את דברי האל, ואין אף אדם ביניהם שלא אוהב לקרוא את דבר יהאל. העניין הוא שהם לא מסוגלים להנהיג את דברי האל, משום שאופיים מציב להם מכשולים. לאחר קריאת דברי האל, בני אדם רבים לא מסוגלים להיפרד מדברי האל, ואהבה לאלוהים ממלאת את לבם. לפיכך, אלוהים מקלל שוב את השטן, וחושף שוב את פרצופו המכוער של השטן. "התקופה שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת" היא גם בדיוק העידן שבו אלוהים מתחיל את עבודתו האדירה הרשמית על פני האדמה. לאחר מכן, הוא מתחיל בעבודה של השמדת העולם. כלומר ככל שהשטן משתולל, כך קרב יומו של אלוהים, ולכן ככל שאלוהים מדבר יותר על מופקרותו של השטן, כך מוכח שהיום שבו אלוהים ישמיד את העולם ממשמש ובא. כזו היא הצהרתו של אלוהים בפני השטן.
מדוע אלוהים אומר שוב ושוב "... ומאחורי גבי, הם עוסקים בעיסוקים המלוכלכים האלה 'הראויים לשבח'. האם אתם חושבים שהבשר והדם שאני לובש לא יודעים דבר על מעשיכם, התנהגותכם ודבריכם?" הוא לא סתם אמר את המילים האלה פעם או פעמיים – מדוע? לאחר שאלוהים מנחם את בני האדם, ולאחר שהם מודעים לצערו של אלוהים על האדם, קל להם לשכוח את העבר במאבקם להתקדם הלאה. אולם אלוהים לא מקל עם האדם כלל ועיקר: הוא ממשיך לרדוף אחר מחשבותיהם של בני האדם. לפיכך, הוא דורש מבני האדם פעמים רבות להכיר את עצמם, לחדול מההפקרות שלהם, ולהפסיק לעסוק בעיסוקים המלוכלכים האלה "הראויים לשבח", ולעולם לא להונות שוב את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. על אף שאופיים של בני האדם לא משתנה, תזכורות מעת לעת עוזרות להם. לאחר מכן, אלוהים מדבר מנקודת המבט של האדם כדי לגלות לו את התעלומות: "שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אך אחרי הרהור קפדני, אף כמות של ייסורים לא יכולה לגרום לאדם הבשר והדם להתייאש ממני, וקל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאדם הבשר והדם להפוך לקרים ומדוכדכים או לזלזל בי. האם האופן שבו האדם אוהב אותי באמת מוגבלת או להיעדר כאב או להיעדר מתיקות?" "כל הדברים תחת השמש ריקים." באמת יש למילים האלה משמעות פנימית. לפיכך, אלוהים אומר שדבר לא יכול לגרום לאדם לאבד תקווה או להיות קר אל אלוהים. אם בני האדם לא אוהבים את אלוהים, מוטב שהם ימותו. אם הם לא אוהבים את אלוהים, הסבל שלהם הוא לחינם וברכותיהם ריקות מתוכן ונמנות על חטאיהם. משום שאף אדם לא אוהב את אלוהים באמת, אלוהים אומר, "האם האופן שבו האדם אוהב אותי באמת מוגבלת או להיעדר כאב או להיעדר מתיקות?" בעולמו של האדם, איך ייתכן שמישהו יתקיים ללא כאב או מתיקות? פעם אחר פעם, אלוהים אומר, "האדם מעולם לא ראה את פניי באמת ומעולם לא שמע את קולי באמת, משום שהוא לא מכיר אותי באמת." אלוהים אומר שהאדם לא מכיר אותו באמת, אך מדוע הוא דורש מהאדם להכיר אותו? האין זו סתירה? יש מטרה מסוימת לכל אחת ממילותיו של אלוהים. משום שהאדם איבד את הרגישות, אלוהים מתמש בעיקרון של עשיית 100% מעבודתו באדם על מנת להשיג בסופו של דבר אחיזה של עשירית אחוז בלבו של האדם. זו השיטה שבה אלוהים עובד, ועל אלוהים לפעול כך על מנת להשיג את מטרותיו. זו גם בדיוק חוכמתם של דברי האל. האם תפסתם זאת?
אלוהים אומר "כשאני מגלה את תעלומותיי באופן ישיר ומבהיר את תוכניתי כבשר ודם, אתם לא שמים לב לכך. אתם מקשיבים לצליל, אבל לא מבינים את הפירוש. אני מלא עצב. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אני לא יכול לעשות את עבודת הכהונה כבשר ודם." מצד אחד, המילים האלה גורמות לבמי האדם לנקוט יוזמה לשתף פעולה עם אלוהים, משום חוסר הרגישות שלהם. מצד שני, אלוהים מגלה את פניה האמיתיים של אלוהיותו כבשר ודם. משום ששיעור קומתם של בני האדם נמוך מדי, גילוי האלוהיות במהלך התקופה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם תואם את יכולת קבלתו של האדם. במהלך שלב העבודה הזה, רוב בני האדם עדיין לא מסוגלים לקבל את הדברים באופן מלא, מה שמוכיח כמידה מספקת כמה עלובה יכולת קבלתו של האדם. לפיכך, האלוהיות לא מבצעת באופן מלא את תפקידה המקורי בעבודה. זה רק חלק קטן. זה מוכיח שבעבודה העתידית, האלוהיות תתגלה בהדרגה בהתאם למצב התאוששותו של האדם. יחד עם זאת, האלוהיות לא גדלה בהדרגה, אלא שהיא מה שיש לאלוהים בהתגלמותו באופן מהותי, והיא שונה משיעור קומתו של האדם.
הייתה לאלוהים כוונה ומשמעות כשהוא ברא את האדם, ולכן אלוהים אמר, "אילו הייתי משמיד את האדם בחרון אפי, מה הייתה חשיבותה של הבריאה את השמיים והארץ?" לאחר שהאדם הושחת, אלוהים תכנן לזכות בחלק מבני האדם להנאתו. כל בני האדם לא עתידים לעבור השמגה, והם לא יחוסלו ברגע שהם יפרו ולו במקצת את הצווים המנהליים של אלוהים. זה לא רצונו של אלוהים. כפי שאלוהים אמר, זה יהיה חסר טעם. בדיוק משום "חוסר הטעם" הזה, מובהרת חוכמתו של אלוהים. האם אין חשיבות רבה יותר לכך שאלוהים מדבר ועובד באמצעים רבים על מנת לייסר את כל בני האדם, לשפוט אותם ולהכות אותם, ובסופו של דבר לבחור את אלה שאוהבים אותו באמת? וזו בדיוק הסיבה לכך שמעשיו של אלוהים מתגלים, ועל כן, בריאת האדם הופכת למשמעותית יותר. לפיכך, רוב דבריו של אלוהים חולפים ועוברים. זאת על מנת להשיג מטרה, ורק זו המציאות של חלק מדבריו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה