יאנג לה העיר ווהאי, המחוז האוטונומי של מונגוליה הפנימית
כשהייתי עדיין תלמידה בבית הספר, אבי חלה והלך לעולמו. לאחר שהוא מת, דודים משני צדי המשפחה שלעתים קרובות קיבלו עזרה מאבי לא זו בלבד שלא דאגו לנו – לאמי שלא היה לה כל מקור הכנסה, לשתי אחיותיי ולי – אלא להיפך, עשו כל שביכולתם להרוויח על חשבוננו, ואפילו רבו איתנו על הירושה הקטנה שהשאיר אבי. נוכח אדישותם של קרוביי וכל הדברים שעשו שאותם לא הייתי חוזה לעולם, חשתי כאב כה קיצוני ולא יכולתי שלא לשנוא את היעדר המצפון המוחלט וחוסר הרחמים שהפגינו הקרובים הללו, ובו-בזמן רכשתי תובנה אודות הפכפכות טבע האדם. לאחר מכן, בכל פעם שראיתי בחברה מקרה של בני משפחה המתקוטטים בגלל כסף או אנשים ששודדים ורוצחים בגלל כסף, הייתי מרבה לקונן על שבעולם היום יש יותר מדי אופל, שלבבות האנשים באמת זדוניים ושהעולם באמת הפכפך מדי. בזמנו, חשבתי שהסיבה שבגללה העולם כה מלא באופל היא שהאנשים בימינו נעשו רעים, שכבר אין להם מצפון ושיש יותר מדי אנשים מרושעים בעולם. מאוחר יותר, רק באמצעות אכילת ושתיית דברי האל הבנתי שמה שחשבתי רק גירד את פני השטח, ואינו מקור האופל והרשע בעולם. מתוך דברי האל ראיתי את המקור האמיתי של האופל והרשע בעולם.
