הברק ממזרח | דבר אלוהים | נוהג (7)
האנושיות שלכם יותר מדי לוקה בחסר, סגנון החיים שלהם יותר מדי עלוב ומשפיל, אין לכם אנושיות, וחסרה לכם תובנה. זו הסיבה לכך שאתם צריכים להצטייד בתכונות אנושיות. החזיקו במצפון, ברציונליות ובתובנה, דעו כיצד לדבר ולחשוב על דברים, שימו לב לניקיון, התנהגו כמו בן אנוש רגיל – כל הדברים האלה הם הדרך לאנושיות רגילה. כשתעשו את הדברים האלה כראוי, האנושיות שלכם תעמוד ברף. ההיבט האחר הוא הצטיידות למען חיי הרוח. עליכם להכיר את כלל עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ועליכם לחוות את דבריו. עליכם לדעת כיצד להישמע להסדריו, וכיצד למלא את חובתו של יציר נברא. אלה שני ההיבטים שעליכם להיווכח בהם כיום. היבט אחד הוא הצטיידות למען חיי אנושיות, וההיבט השני הוא נוהג הנוגע לחיי הרוח – ושניהם הכרחיים. יש בני אדם מגוחכים, שיודעים רק להצטייד במה שנוגע לאנושיות. הם לובשים בגדים נחמדים ושיערם תמיד נקי. אי-אפשר למצוא דופי במראה החיצוני שלהם. הדברים שהם אומרים ואופן הדיבור שלהם ראויים, ולבושם מכובד ונאות מאוד. אולם אין בהם דבר. האנושיות הרגילה שלהם היא חיצונית בלבד. הם מתמקדים רק בשאלות מה לאכול, מה ללבוש ומה לומר. אפילו יש כאלה שמתמקדים באופן בלעדי בטאטוא, קיפול מצעים וניקיונות. הם מנוסים בכל הדברים האלה, אך כשמבקשים מהם לדבר על מה שהם יודעים על עבודתו של אלוהים באחרית הימים, ועל הייסורים, הזיכוך, הניסיונות והמשפט, אין להם חוויות כלל של הדברים האלה. שואלים אותם: "האם אתם מבינים את העבודה העיקרית שאלוהים עושה על פני האדמה? מה העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם? במה היא שונה מעבודתו של ישוע? ובמה היא שונה מעבודתו של יהוה? האם הם אל אחד? האם הוא בא כדי לסיים את העידן, או כדי להושיע את האנושות? מה העבודה שהוא עושה?" לא יהיה להם דבר להשיב לזה. באופן שטחי, הם מקושטים באופן יפהפה: האחיות התייפו כפרחים, והאחים נראים כמו נסיכים, או כגנדרנים עשירים וצעירים. אכפת להם רק מהדברים שהם אוכלים ולובשים כלפי חוץ. בפנים, הם עניים, והם לא מכירים את אלוהים כהוא זה. מה הטעם? אחרים לבושים באופן מוזנח, כמו קבצנים, ונראים כמו עבדים מארצות המזרח! האם אתם באמת לא מבינים מה אני דורש מכם? שתפו ביניכם: במה זכיתם? עסקתם בחיפוש במשך כל השנים האלה, וזה כל מה שקצרתם – אתם לא נבוכים? אתם לא מתביישים? עסקתם בחיפוש הדרך האמיתית במשך כל השנים האלה, וכיום, שיעור קומתכם אפילו יותר עלוב מזה של ציפור דרור. הביטו בנשים הצעירות ביניכם, המיופייפות כפרחים, ומשוות את עצמן לחברותיהן. במה אתן משתמשות כדי להשוות אחת את השנייה? האם זו לא הנאה? והדרישות שאתן מציבות? האם אתן חושבות שבאתי לגייס דוגמניות? אין לכן בושה! איפה החיים שלכן? אתן עוסקות ברדיפת רצונות ראוותנים, הלא כן? אתן חושבות שאתן כל כך יפהפיות. אתן אולי מהממות, אך אתן שרצים מרופשים שנולדו בערימת זבל, הלא כן? כיום, התמזל מזלכן ליהנות מהברכות השמימיות האלה משום שאלוהים חורג מהרגלו ומרומם אתכן, ולא משום "הפרצוף היפה" שלכן. אתן עדיין לא מבינות מאין הגעתן? ברגע שהחיים מוזכרים, אתן בולמות את פיכן ולא אומרות דבר. אתן כמו תרנגולות מעץ, אך אתן עדיין מעיזות להתאפר? אתם עדיין חושבים לפדר את פניכם? והביטו בנערי השעשועים שביניכם – הם כל כך סוררים. הם מבלים את כל היום בריחוף אנה ואנה, כשהבעה אדישה מרוחה על פניהם. הם משתובבים בכל אשר הם פונים. האם יש בהם משהו אנושי בכלל? למה כל אחד מכם, גבר ואישה כאחד, מקדיש את תשומת לבו כל היום? אתם יודעים במי אתם תלויים כדי לאכול? הביטו בבגדים שלכם, הביטו במה שקצרתם בידיכם, טפחו על הבטן שלכם – מהו פרי הדם והיזע ששילמתם? אתם עדיין חושבים לצאת לטיולים, אתם עדיין חושבים לעטר את בשרכם המצחין – מה הערך בכך?! אתם מתבקשים להיות רגילים, אך כיום לא רק שאתם לא רגילים, אתם ההיפך הגמור. איך ייתכן שאדם כזה יעז לבוא בפניי? עם אנושיות כזו, כשאתם צועדים סביב וחושפים את בשרכם, ותמיד חיים בתשוקת הבשר, הרי שאתם צאצאים של שדים מטונפים ורוחות רעות, הלא כן? לא ארשה לשדים מטונפים כאלה לשרוד עוד זמן רב! ואל תחשבו שאני לא יודע מה אתם חושבים בלבכם. אתם אולי מרסנים היטב את תשוקתכם ובשרכם, אך האם ייתכן שלא אדע את המחשבות שבלבכם ואת כל מה שעיניכם חושקות בו? האם הנשים הצעירות ביניכם לא מתייפות כפרחים כדי לצעוד סביב בבשרן? מה מועילים לכן גברים? האם הם באמת יכולים להושיע אתכם מים הצרה? ונערי השעשועים ביניכם, שמתלבשים כמו גברים מכובדים וג'נטלמנים – האם הם לא עושים זאת כדי להתרברב במראה החיצוני שלהם? ולמען מי אתם עושים זאת? מה מועילות לכם נשים? הן מקור החטא שלכם, הלא כן? נשים וגברים כאחד, אמרתי לכם דברים רבים, אך אתם מצייתים רק למעט מאוד מהם. אתם כבדי אוזניים, עיניכם התעמעמו, ולבכם קשה מדי, כך שאין בגופכם דבר מלבד תשוקה. אתם לכודים בה, ולא מסוגלים להימלט. מי רוצה להתקרב כלל לשרצים שכמותכם, המתבוססים בזוהמה וברפש? אל תשכחו שאתם אינכם אלא בני האדם שרוממתי מערימת הזבל, ושבמקור, לא ניחנתם באנושיות רגילה. מה שאני דורש מכם הוא האנושיות הרגילה שלא ניחנתם בה במקור. אני לא דורש שתצעדו סביב ותציגו לראווה את תשוקתכם, או שתשלחו רסן מבשרכם המעופש, שהשטן אימן אותו במשך שנים כה רבות. כשאתם מתלבשים ומתגנדרים כך, האם אתם לא נלכדים אפילו יותר? האם אתם לא יודעים שבמקור הייתם בני חטא? האם אתם לא יודעים שגופכם מלא בתשוקה? המצב כל כך גרוע שהתשוקה אפילו דולפת מתוך הבגדים שלכם וחושפת את מצבכם כשדים מכוערים ומטונפים באופן בלתי נסבל. האם זה לא הדבר שהכי ברור לכם? לבכם, עיניכם, שפתיכם – שדים מטונפים חיללו אותם, הלא כן? הם מטונפים, הלא כן? אתם חושבים שכל עוד אתם לא עושים משהו לא מוסרי,[א] אתם הקדושים ביותר. אתם חושבים שלבוש יפה יכול להסוות את הנשמות המזוהמות שלכם – אין סיכוי לכך! אני מציע לכם להיות יותר מציאותיים: אל תהיו רמאים ומזויפים, ואל תצעדו סביב בראוותנות. אתם מתרברבים בתשוקה זה בפני זה, אך כל מה שתקבלו הוא סבל אינסופי וייסורים אכזריים! מה הטעם בפלירטוט זה עם זה ובאהבה? האם זו ההגינות שלכם? האם זה הופך אתכם למיוחדים? אני מתעב את אלא מכם שעוסקים ברקיחת שיקויים קסומים ובכישוף. אני מתעב את הגברים והנשים הצעירים ביניכם שאוהבים את בשרם שלהם. מוטב שתרסנו את עצמכם, מכיוון שכיום אני דורש שתתאפיינו באנושיות רגילה, ולא שתתהדרו בתשוקה שלכם. אתם תמיד מנצלים כל הזדמנות שיש לכם, משום שהבשר שופע מדי, ותשוקתכם רבה מדי!